האברך הורשע בתקיפת הקופאית האתיופית

פרשת "האברך והקופאית האתיופית" הוכרעה. האברך איתמר ביטון הורשע (יום ה', 23.7.09)בתקיפת קופאית אתיופית נוגה זוראיש, בבית המשפט העליון. בית המשפט הטיל עליו בנוסף, שנה מאסר על תנאי.

מדובר בפרשה שעוררה סערה בשל העובדה כי חשיפתה הוליכה בין היתר להסרת שמו של השופט דרורי מרשימת המועמדים לכהונה. בועז ביטון, אחיו של איתמר, אמר בעקבות ההכרעה כי מדובר במקרה שיצא מפרופורציה, ולמעשה מתברר כי צדקה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש שאמרה כי השופטים ניזונים מהתקשורת. לדבריו, כל המשפט נועד כדי לצלוב את השופט דרורי, כדי לפסול אותו סופית ממועמדות לעליון.

שתים עשרה דקות מתועדות

בהחלטה מובא לראשונה סיפורו המלא של האירוע. תחילתו ב-1.1.06 כשביטון ביקש לצאת במכוניתו מן החניון התת-קרקעי שברחוב שמואל ברוך בירושלים, עם סיום הקניות שערך במרכול שבמקום. ביטון טען כי הופתע מבקשתה של הקופאית שהפעילה את מחסום היציאה מן החניון, נגה זוראיש לשלם דמי חניה, הואיל ושעה שנכנס לחניון נאמר לו כי "החניה ללקוחות המרכול היא חינם". משסרב ביטון לשלם, מנעה ממנו זוראיש לצאת "ואז גמר בדעתו לצאת מן החניון ויהי מה". עוד נכתב כי ניסיונותיו של ביטון לעקוף את המחסום, שנמשכו כשתים עשרה דקות תועדו במצלמות האבטחה.

לאחר שהבין כי אין בכוונתה לאפשר לו לעבור "נסע לאחור, דומם את מנוע המכונית וניגש אל עמדת התשלום. דקה ארוכה התהלך סביב העמדה שנותרה ריקה לאחר שהמתלוננת ניגשה לרגע למקום אחר, וניכר בו כי חיפש את מתג ההפעלה של המחסום, אך ללא הועיל. לאחר מכן הוא שב אל מכוניתו, התניע ודומם את המנוע לסירוגין, יצא רגלית לשטח החניון וחזר אל הרכב, עד שלבסוף, נצמד במכוניתו לכלי-רכב אחר שפנה לצאת מן החניון, וניסה לחמוק בעקבותיו דרך המחסום הפתוח. כשסירבה המתלוננת לאפשר לו זאת, וחסמה את מסלול היציאה בשבכת ברזל אותה נטלה מן המסלול האחר, נסע המשיב אל המסלול שהתפנה, ורק המחסום החשמלי שבמקום מנע ממנו את היציאה".

בהמשך זוראיש נעלה את עמדת הקופה ובין השניים התנהל ויכוח. "לבסוף, עלה בידו לנסוע בעקבות רכב שיצא מן החניון, ולחצות את קו המחסום. אל מול כלִי-הרכב התייצבה אז המתלוננת בגופה, תוך שהיא מניחה את שתי ידיה על מכסה המנוע...היא אף ניסתה להזעיק עזרה באמצעות הטלפון הנייד. "או-אז לחץ ביטון על דוושת הגז והחל בנסיעה, והוא לא עצר גם כשראה כי זוראיש, תוך מאמץ להימנע מדריסתה, התיישבה על מכסה המנוע ובהמשך השתרעה עליו מלוא קומתה. לאחר עשרים מטרים לערך, והרכב כבר ברחוב מחוץ לחניון, נשמטה ונחבטה בראשה בקרקע. ביטון הסתלק מן המקום והותירה חבולה על הכביש".

השופטים ציינו כי בטרם שהוצגו בפניו סרטי האבטחה הכחיש ביטון את הפגיעה בזוראיש ואחרי שעוּמת עם צילומי האבטחה, שינה את גרסתו וטען כי לא הבחין במתלוננת. האישום שהוגש נגדו ייחס לו תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפקרה.

כאמור בית משפט המחוזי בירושלים החליט שלא להרשיעו והמדינה ערערה.

ארבל: גישור? לא בבית המשפט

השופטת ארבל בחרה להתייחס בעיקר לשימוש של דרורי בכלי הגישור במהלך המשפט. היא מתחה ביקורת על הלחצים שהופעלו על המתלוננת לסלוח לביטון, הליך שכזה עלול לדבריה "לשדר לנפגע העבירה מסר מלחיץ שעליו לסלוח לנאשם ולהתפייס עימו; הוא עלול לפתוח צלקות נפשיות שנושא עימו נפגע העבירה מן האירוע; הוא עלול להעמיס על נפגע העבירה את נטל האחריות לעונש אשר יוטל על הנאשם; הוא עלול לפתוח פתח להטחת האשמות בנפגע העבירה".

בנוסף, כתבה ארבל, הגישור בין נפגע העבירה למבצע העבירה הוא "חלק מתפיסה כוללת, חדשנית וחשובה המכונה 'צדק מאחה' ... הליך מורכב המבוסס על תנאים שונים וקריטריונים מוגדרים ומבוצע על-ידי אנשים שהוכשרו לתחום זה. כך למשל נדרש כתנאי מקדמי כי שני הצדדים הסכימו מרצונם החופשי להשתתף בהליך מעין זה, כאשר מודגשת חשיבות צמצום רמת הכפייה... כמו-כן נדרש כי מנחים של הליכים מעין אלו ירכשו ידע, מיומנות וכישורים מקצועיים לצורך ביצוע הליך אפקטיבי אשר, בין היתר, לא יגרום לפגיעה נוספת בנפגע העבירה" יתרה מכך גישור מתבצע מחוץ למערכת המשפטית גם אם לא במנותק לגמרי "עניין זה אינו טכני כי אם נובע מתפקידו המהותי של בית המשפט לאזן בין שיקולים שונים הנוגעים גם לאינטרס הציבורי, להרתעה כללית וכדומה. לפיכך, ראוי להותיר ביצוע הליכי גישור מסוג זה למערכת מתאימה שתפעיל הליכים מעין אלה בהתאם לידע המקצועי שהצטבר בתחום"

בית המשפט הוסיף לגזר הדין שנה מאסר על תנאי בה ישא ביטון אם בתוך שלוש שנים יבצע אחת העבירות בהן הורשע.

דרורי תחת עינם הבוחנת של השופטים

גם שיקוליו של דרורי ודרכו, עמדו תחת עינם הבוחנת של השופטים. השופט לוי ציין את ההשקעה והזמן של דרורי בהחלןטה עם זאת מתח ביקורת על שיקוליו ועל אמירותיוו אשר מהן "מוטב היה להמנע". להימנעות מהרשעה, לדבריו, "זיקה הדוקה לשיקומו של נאשם", אלא שזהו "רק אחד מבין אדניה של השתת האחריות בפלילים, על הסנקציות הנלוות לה". מרכיבים אחרים, עניינם הוא בטיב המעשים שבוצעו ובמידת החומרה הטבועה בהם, "עשויים להטות את הכף לחובת הנאשם ולהוביל למסקנה כי מן הדין להרשיעו". כאמור, "הכלל הוא כי משהוכחה האשמה יש להשית אחריות בפלילים, ונסיבות מקלות שלזכות הנאשם יוכלו, לכל היותר, להצדיק הקלה בעונש הנלווה להרשעה", כתב לוי.

דרורי טעה, כתב השופט יורם דנציגר, אך טעותו נובעת מ"מידת הרחמים". "אף אם סבורים אנו כי שגה השופט דרורי שכן שורת הדין, שעל פיה מצווים אנו להכריע, חייבה הרשעתו של ביטון בעבירות שיוחסו לו ושבביצוען הודה, אל לנו להתעלם מכך שמידת הדין יכול שתהא מהולה בשיעור מסוים של מידת הרחמים, ותחושתי היא כי מידה אחרונה זו היא שהניעה את השופט דרורי להחליט כפי שהחליט. ככל בן אנוש גם שופט טועה. השופט הוא בשר ודם ומותר לו לטעות".

הורשע בדריסה והפקרה

במהלך הדיון בערעור מתח שופט בית משפט העליון, אדמונד לוי, ביקורת חריפה על ההחלטה שלא להרשיע את האברך ואמר כי אינו מבין איך אדם כזה לא הורשע, "זה לא מתקבל על הדעת". הוא התייחס לטענה כי האברך הביע חרטה במהלך "הגישור" באולם בית המשפט, וציין כי אם החרטה הייתה באה במהלך הודאתו במשטרה היה שוקל מינויו לדיין. לוי ביקש לדעת מה מבדיל מקרה זה בכל הנוגע להחלטה לחרוג בעניינו משיקולי הענישה.

כאמור בית משפט העליון הפך (ה') את ההחלטה והרשיע את ביטון שיוצג על-ידי עו"ד בועז קניג, בדריסת הקופאית ובהפקרתה לאחר מכן. בהחלטה נכתב כי "בשקלול הטעמים הנוגעים למהות המעשים שבביצועם הודה ביטון והנסיבות המחמירות שלחובתו, אל מול מאפייניו האישיים המקלים...ידה של הכף התומכת בהרשעה – על העליונה. ראשית חומרה למעשים מצויה בחירות שנטל לעצמו שלא לסור להוראות הנוהגות ביציאה מן החניון, ובהחלטתו לפטור עצמו מדמי התשלום, וגרוע מכך – מן הכללים הנוהגים בין בני-אדם"

השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל ויורם דנציגר הוסיפו כי לא הייתה זו "פזיזות של רגע", כי אם "החלטה מחושבת אותה ניסה ביטון להוציא אל הפועל במשך דקות ארוכות ובדרכים שונות. ואף משכלו כל הקצין לא הסתלק הוא מעמדתו הנחושה, ומשהתברר כי בדרכו עוד מכשול אחד אחרון – אנושי, הוא גמר אומר לפגוע במתלוננת ולסלקה מעל דרכו. כל זאת עשה תוך שהוא אינו נרתע, אף לא במעט, ממה שנהיר לכל בר דעת – כי נסיעתו עלולה להסב לזוראיש פגיעה חמורה. ואם בכך לא די, הרי משנתברר כי אותו חשש התממש כאשר היא הושלכה אל הכביש הסואן וספגה חבטה בראשה, אפילו אז לא טרח לעצור ולהושיט לה את העזרה המתבקשת. ולא למותר להדגיש, כי אך יד המזל היא שהאירוע לא הסתיים בתוצאה קשה במידה ניכרת".

מעמד סליחה כפוי

בערעור נטען כי ההחלטה על אי-הרשעת האברך בעובדות ובעבירות בהן הודה "מוטעית וטעונה תיקון", וכי היה על בית המשפט לגזור עליו "עונש שיבטא כראוי את עמדת החברה כלפי המעשים החמורים שעשה". עוד טענה המדינה כי "מעמד הסליחה" בפני השופט דרורי היה למעשה "כפוי", וכי המתלוננת "סלחה" מתוך תחושת כבוד לבית המשפט, בטרם הבינה את "זכויותיה וחובותיה".

המדינה טענה כי מדובר באברך שדרס ברכבו, בדרכו מתוך החניון, "קופאית תמימה שכל חטאה נעוץ היה בכך שדרשה ממנו לשלם את דמי החנייה. הוא החל בנסיעה מבלי שהוא מטריד את עצמו בשאלה מה יקרה למתלוננת העומדת בדרכו, ולאחר כ-20 מטרים כאשר המתלוננת נפלה על הכביש נסע לו לדרכו ומבלי להושיט לה עזרה...על פניו קשה לחשוב על נסיבות שיצדיקו להמנע מהרשעה של מי שכך עשה". המדינה טענה עוד, כי ביטון גם הפקיר את הקופאית לאחר שנפלה ממכוניתו ועבירה זו שייכת לעבירות שעצם ביצוען שולל אפשרות להימנע מהרשעה. "מדובר במעשה מכוער המגלם אדישות קיצונית לחיי אדם".

צילום: נוגה זואריש [צילום: פלאש 90]