הפט שופ בויז: מבריק, מושקע ועדכני מתמיד

ההופעה של "פט שופ בויז" אתמול בגני התערוכה בתל אביב היא מסוג האירועים שקשה מאוד לתאר אותם. "וואו" תהיה מילה מתבקשת, אם כי קצת כללית מדי. "נהדר", "כיפי", "משמח" ו"מושקע" יעזרו לצייר תמונה של מה שהתרחש שם. בכל אופן, גם אם אפשר להתווכח על שמות התואר המדויקים קל להסכים על דבר אחד - אין אדם שלא יצא מביתן מספר 1 עם חיוך ענק מרוח בין אוזניו.

ההתחלה דווקא לא בישרה טובות. הקהל התגלה כאוסף מפתיע והזוי של מבוגרים יותר ופחות, כולל כאלו שהגיעו עם כסאות ים והתעקשו לפתוח אותם מול הבמה. התחינות החוזרות והנשנות של הסדרנים לא לעשן התקבלו באדישות והחלל הענק התמלא בעשן סיגריות מחניק ומעיק. ובנוסף לכך - אליוט קיבלה עליה את המלאכה כפויית הטובה של חימום ארוך ומתיש. היא אומנם נתנה סט נהדר, אבל הוא נמשך כמעט שעתיים - בדיוק כמו ההופעה עצמה - והפך את הקהל לעצבני ומותש עוד לפני השיר הראשון.

אבל קצת אחרי עשר, ניל טננט וכריס לואו עלו לבמה ורגעי הציפייה נשכחו ברגע. במשך כמעט שעתיים הצמד ביצע את כל להיטיו הגדולים, החל מ-Go West המופתי וכלה ב-Being Boring, וגם להיטים מאלבומם האחרון, "יס", ובהם Love Etc. בין שיר לשיר השניים החליפו תלבושות בזמן שהתפאורה מאחוריהם פורקה ונבנתה מחדש על-ידי ארבעה רקדנים. ובכלל, נדמה שהמופע של הפט שופ בויז פונה לחוש הראייה לא פחות מלחוש השמיעה. זהו מופע בידור מהוקצע ויצירתי, שכולל קטעי ריקוד סוחפים, תפאורות מרהיבות, וידאו-ארט שמטעין את השירים ברבדים חדשים של משמעות ותחושה כללית של מסיבת ענק.

הקהל, בהתאם, נהנה מכל רגע והחזיר אהבה לטננט ולואו. אחד משיאי הערב היה ביצוע נהדר ל-Always on my mind, להיט שהצמד חידש לרגל עשור למותו של אלוויס, שביצע אותו במקור. גם Can You Forgive Her זכה לתשואות, ונראה שהשניים (ובעיקר טננט) נהנו גם הם. התפאורה, שהחלה כקיר לבנים לבן שעליו מוקרנים קטעי וידאו ארט, הפכה אחרי ארבעה שירים למעין מבוך לבנים בגבהים שונים שאפשר לטננט ולרקדנים לנתר ולקפץ בין חלקים שונים של הבמה. לואו, לעומתם, נשאר ספון מאחורי הקלידים לאורך כל הערב, לבוש בז'קט מראות הדיסקו שאותו לבש גם ל"כוכב נולד" ערב קודם.

הביצועים היו נאמנים למקור והיה ברור ש"פט שופ בויז" הם לא "דפש מוד" - הם הגיעו לתל אביב כדי לספק את הסחורה ולא כדי לשווק את הדיסק החדש. המעבר החכם בין להיטים ישנים לשירים חדשים ומוכרים פחות הוכיח את עצמו ומנע רגעים מתים לאורך כל הערב. רמת ההפקה והתיאום בין התאורה, קטעי הוידאו, הריקוד והמוזיקה הזכירו לאלפי הצופים שהופעת רוק יכולה להיות הרבה יותר ממוזיקה - היא יכולה להיות קסם של ממש.