יושב-ראש הוועד זכה בתביעת דיבה נגד החברה

החברה לאוטומציה תשלם 200 אלף שקלים הוצאות משפט, לאחר שתביעת הדיבה נגד יושב-ראש הוועד אריה גור נדחתה. בהחלטה מתח השופט נועם סולברג ביקורת על התנהלות החברה וקבע כי הגישה את תביעת הסרק כדי לסלק את יושב-ראש הוועדה. הוא קרא לשר האוצר ולשר הפנים "לתת דעתם" על התנהלות החברה בפרשה "ולפעול על-פי סמכויותיהם".

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (יום ג', 21.7.09) תביעת דיבה של החברה לאוטומציה נגד יושב-ראש ועד העובדים אריה גור. התביעה הוגשה לאחר שגור שלח "עידכון" לעובדי החברה על מצב החברה כפי שנחשף בוועדה לביקורת המדינה בכנסת. מדובר בסיכום דיון בוועדה, שבו נמסר כי "החברה הולכת ומידרדרת... כתוצאה מניהול כושל של דירקטוריון שמורכב ממינויים פוליטיים של מרכז השלטון המקומי. מאחר והרוב בדירקטוריון הם אותם מינויים פוליטיים של מרכז השלטון המקומי, נבחר מתוכם יו"ר פעיל שמנהל את החברה, והוא מינוי פוליטי שכישוריו והתאמתו לנהל חברה כמו שלנו לא נבדקים בשום פורום אובייקטיבי...".

ניסיון השתקה וטיוח

בתביעה טען בא-כוח החברה, עו"ד חיים כהן, כי הפרסום ב"עידכון" מהווה עבירה של לשון הרע ודרש פיצוי של כ-2.5 מיליון שקלים. מנגד, יושב-ראש הוועד טען באמצעות בא-כוחו, עו"ד תמר כהנוב, כי התביעה נועדה להשתיק אותו ולמנוע ממנו למלא את תפקידו כיושב-ראש ועד וגם "לטייח ולכסות על מחדלי הנהלת החברה, על ניהולה הכושל ועל המשך הדרדרותה תוך סיכון מטה לחמם של מאות עובדיה".

כאמור, התביעה נדחתה. השופט סולברג כתב בהחלטה כי דברי העידכון היו אמת, וכי פרסום הכנסת מוגן מפני תביעות לשון הרע. הוא הוסיף כי מהפרסום של הכנסת עולה "תמונה קשה מאד בנוגע להתנהלות החברה בנוגע למצבה הכלכלי הקשה, בנוגע לכשלים בניהולה, מינויים פוליטיים בחברה מצד מרכז השלטון המקומי שלא נבחנו על-ידי פורומים אובייקטיביים".

לפיכך, הייתה זו "חובתו המוסרית" של יושב-ראש הוועד ליידע את עובדי החברה על המצב. "הוא היה חוטא לתפקידו אלמלא עשה כן... חלבם ודמם של עובדי החברה מושקע בה. מצבה נוגע לכל העובדים. פרנסתם עליה. שומה עליהם לדעת על הליקויים שבה ועל מה שנעשה לתיקונם... יש לראות את הפצת עידכון הזה בקרב העובדים כהגנה על עניין אישי כשר שלהם".

לחברה אין שם טוב

השופט דחה את טענת החברה על פגיעה בשמה הטוב, "אדרבה, מסתבר, אין שם טוב לחברה בעקבות ניהולה הכושל, מימצאי דוח מבקר המדינה ופרסום עיתונאי לרוב". יתרה מכך, למרות שלל הפרסומים ה"גרועים" על התנהלות החברה בכלי התקשורת, לא הגישה החברה תביעות נגדם אלא רק נגד יושב-ראש הוועד. מכאן, ש"יותר מאשר להאבק על שמה הטוב ביקשה החברה (בעיקר יו"ר הדירקטוריון) את ראשו של הנתבע וליתר דיוק לסרס את כוחו לפעול כיו"ר ועד העובדים".

עוד מתח השופט ביקורת על התנהלות החברה שביקשה "להתאנות" ליושב-ראש הוועד בין היתר על-ידי טרטורו מחיפה, מקום מגוריו, לדיונים בירושלים, הסתרת מסמכים, החלפת ייצוג ו"את מחדליה ניסה מייצגה לתלות בקודמו" ועוד. "התביעה לא הייתה אלא כלי בידי החברה במסגרת מאבקה נגד וועד העובדים", הדגיש סולברג והוסיף כי "כזאת לא ייעשה".

200 אלף שקלים הוצאות משפט

לדבריו, בהליכי משפט מיותר זה, שילמה החברה מ"קופתה המדולדלת", את "אגרת בית משפט בסכום של 66 אלף שקלים שכר טירחת עורך דין למשרד עו"ד אלדד יניב שייצג אותה בתחילה, לעו"ד חיים כהן שייצג אותה בהמשך, ולנתבע שזכה במשפט. הנהלת החברה צריכה ליתן דין וחשבון על כך".

"החברה תישא בהוצאות המשפט ותשלם לנתבע שכר טירחת עורך דין בצירוף מע"מ בסך כולל של 200 אלף שקלים", קבע השופט וקרא ל"שרי הפנים והאוצר והבאים מכוחם לפי חוק החברות הממשלתיות במלאכת הפיקוח והמעורבות בניהול ענייני החברה, בהיותה חברה מעורבת, צריכים גם הם לתת את דעתם על כך ולפעול על-פי סמכויותיהם".