הארי פוטר 6: למעריצים בלבד

כבר בדקות הראשונות של "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" מבהירים היוצרים שהארי פוטר אינו ילד יותר, ושהוגוורטס אינו המקום הבטוח שהיה בעבר. הסרט נפתח בעננים אפורים ואווירה קודרת, ואנחנו מוצאים את הארי פוטר יושב בקפה קטן בתחנת הרכבת, מפלרטט ללא כישרון רב עם המלצרית, שמוכנה להיפגש איתו ברגע שתסיים את המשמרת. אם דמבלדור לא היה מגיע ולוקח את הארי איתו, היה נראה שנכנסנו לסרט הלא נכון.

מתחת למשקפיים והבלורית שלו הארי פוטר החדש אמור להיות נער גברי ובוגר יותר, ויוצרי הסרט עשו הכל כדי להעביר את המסר לצופים, כולל הפיכת דמבלדור לאמא פולניה כשהוא שואל את הארי האם קורה משהו בינו לבין הרמיוני גריינג'ר ומכריז שהגיע הזמן שהארי יתגלח.

הניגוד בין הגורמים להתבגרות של הארי בספר ובגרסה הקולנועית משמעותי ביותר. התבגרותו של הארי בספר נובעת מההתפתחות בעלילה, שגורמת לו להבין מול מי הוא בעצם עומד, על מי הוא יכול לסמוך, ומה המחיר שהוא והסובבים אותו צריכים לשלם על הבחירות שלו. במאי הסרט, דיוויד ייטס, שהיה אחראי להצלחת הענק של הסרט הקודם בסדרה, ולצידו התסריטאי סטיב קלובס, בחרו להשמיט את ההתפתחויות הללו בעיבוד הנוכחי, וכך איבדו מהעומק של דמותו הספרותית הארי, וממורכבות דמותו של וולדמורט.

האמת על הוריו של וולדורמט, האופן בו מצא אביו את מותו, העובדות שחשף דמבלדור על נבואתה של פרופ' טרלוני, ומעורבתו של סנייפ במות הוריו של הארי, הושמטו לחלוטין מהסרט. כתוצאה מכך, ההתבגרות של הארי בסרט נראית מאולצת, וגם המשחק של דניאל רדקליף לא השתנה בצורה משמעותית.

הבגרות של הארי, לצד השינויים שחלו ברון והרמיוני, באים לידי ביטוי רק בחלקים הרומנטים שמהווים את רובו של הסרט, וזו עיקר חולשתו. במקום הסצינות שהושמטו, קיבלנו סצינות ארוכות עם מבטים מצועפים לכיוון הארי מצד רומילדה, עפעוף ריסים אובססיבי לכיוון רון מצד לבנדר, חיוכים נבוכים מצד הארי לכיוונה של ג'יני וויזלי, ומבטים זועמים ודמעות מצד הרמיוני לכיוונו של רון. בין הצעקות, הקנאה ושיקויי האהבה, מה הפלא שאף אחד לא שם לב שאוכלי המוות הסתננו להוגוורטס.

אבל, למרות ההורמונים ששוטפים את הסרט, השינויים מהעלילה המקורית, ומחסור משמעותי באפקטים ביחס לסרט הקודם - בסופו של דבר הסרט עובד. "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" מהווה שיא עלילתי ביחס לספרים ולסרטים שקדמו לו. אם בספרים הראשונים הייתה נוכחת אקספוזיציה ילדותית מעט שהניחה את הבסיס להבנת עברו של הארי וחייו הכפולים בעולם המוגלגים ובעולם הקוסמים, החל מ"הארי פוטר ומסדר עוף החול" היא אינה קיימת יותר, והארי נאלץ להתעמת עם הידיעה שהוא "הנבחר".

על-אף שהארי הוא "הנבחר" ורון והרמיוני חבריו לשילוש מהווים את מרכז העלילה, כוכבי הסרט מגיעים הפעם דווקא מהצד של סלית'רין. מי שעושה את הסרט הוא ללא ספק וולדמורט הצעיר. זכרונותיהם של דמבלדור והוראס שחושפות את דמותו כילד קטן וקריפי בבית היתומים, וכקוסם מניפולטיבי וקריפי עוד יותר בהוגוורטס, פשוט עוצרי נשימה. דמות מרשימה נוספת הוא דארקו מאלפוי, שהופך בסרט הזה לנער מיוסר שנקרע תחת כובד האחריות שהטיל עליו וולדומורט.

הספר האחרון בסדרה יצא כבר לפני שנתיים, וכעת, עם יציאת הסרט "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" כולנו יודעים מה יהיה בסופם של הגיבורים. למרות שהסוף כבר ידוע ולמרות הפגמים בעיבוד הקולנועי, הסרט משלב באלגנטיות בין הומור, הורמונים, דמויות אפלות, והרבה קסם. אין ספק שמעריצי הסדרה ייהנו גם מהסרט הזה.