לא העללות

מחקר 1: תוקפנות אינסטרומנטאלית ותוקפנות עוינת
מאת: ד"ר ליפז שמוע-ניר, אוניברסיטת בר-אילן, מכללה אקדמית צפת
בהנחיית- פרופ' מני קוזלובסקי, אוניברסיטת בר-אילן

מטרות
בהתבסס על מחקרים בנושא תגובות תוקפניות של בני-אדם, נראה כי התנהגויות תוקפניות באות לידי ביטוי בשתי צורות עיקריות: אינסטרומנטאלית או עוינת (1964 ( Feshbach,. במצבי נהיגה ניתן אף למצוא התנהגויות תוקפניות משני הסוגים שהוזכרו לעיל. תוקפנות אינסטרומנטאלית בנהיגה כוללת את כל אותם ביטויים התנהגותיים, שהנהג התוקפני חושב שיסייעו לו לעקוף את הגורם המעכב או החוסם בכביש. התנהגויות שנחשבות כתוקפנות אינסטרומנטאלית בנהיגה הן: צפירה לנהג שמלפניך (נהג שחוסם את הדרך ומעכב את הנסיעה), לחתוך את הנהג שמלפנים או נסיעה באור אדום (Shinar, 1998 ; Shinar, 1999). לעומת זאת עוינות בכביש באה לידי ביטוי התנהגותי לא בהכרח באמצעות פתרון הבעיה הגורמת לעיכוב הנהג, אלא מכוונת להוצאת כעס על הנהג המעכב או לפגיעה בו. התנהגויות המבטאות תוקפנות עוינת יכולות להיות גם כן צפירות שונות (בעיקר הצפירות הארוכות שנועדו להרגיז נהגים) או תנועה מגונה לגורם שגרם לעיכוב.
עם זאת נראה כי ההבחנה בין ההתנהגויות שפורטו קודם לכן איננה חד משמעית. ממחקרים שבוצעו עד כה עולה כי התנהגות נהיגה מסוימת יכולה לשרת בהזדמנויות שונות הן אספקטים עוינים ואספקטים אינסטרומנטאליים של תוקפנות. לדוגמא, צפירות של נהגים יכולות להיחשב גם כהתנהגות עוינת וגם כהתנהגות אינסטרומנטאלית, וההבחנה בין ההתנהגויות השונות תלויה במספר גורמים כגון: האם הצפירה מיידית וחד פעמית או צפירה חוזרת ונשנית, מהו משך הצפירה, האם משך ארוך או משך קצר וכד' (Shinar, 1999). מכאן נובע שלא קיימת הבחנה מספקת וברורה בין התנהגויות שנחשבות כתוקפנות עוינת מחד, לעומת התנהגויות שנחשבות כתוקפנות אינסטרומנטאלית מאידך.
זאת ועוד, ישנה קבוצה לא מבוטלת התנהגויות נהיגה תוקפניות אשר לא קיבלה תשומת לב מחקרית מספקת. על כן מחקר זה תוכנן במטרה לבחון את אותן התנהגויות נהיגה נוספות אשר
לא נחקרו על אף שהן עשויות להיחשב כתוקפניות, כמו כן נבדק האם קיימים הבדלים בסוגי התוקפנות.

שיטה
נבדקים-
שאלוני המחקר הועברו בקרב 104 סטודנטים וסטודנטיות מאוניברסיטת בר-אילן אשר השתתפו במחקר בהתנדבות וללא תמורה. המשתתפים נבחרו באופן אקראי בהרצאות לתואר ראשון (מבוא לסטטיסטיקה, מבוא לפסיכולוגיה ומבוא לממשל ופוליטיקה). מבין הנבדקים, 57% נשים ו- 43% גברים. טווח הגילים נע בין 19-61 (גיל ממוצע- 29 ; 8.57=SD) ומבין הנהגים 48% נרשמו כמבוגרים (גיל 30 ומעלה) ו- 52% נרשמו כצעירים (מתחת לגיל 30). מבין הנבדקים כ- 97% היו בעלי רישיון נהיגה. ממוצע שנות הנהיגה הוא 9.48 (6.78=(SD, וטווח שנות הנהיגה נע בין 1-35. כ- 48% מהנבדקים דיווחו כי קיבלו לפחות דו"ח תנועה אחד וכ- 37% מהנבדקים דיווחו כי היו מעורבים פעם אחת בתאונת דרכים.

כלים -
שאלון הערכות תוקפנות (אינסטרומנטאלית,עוינת) שאלון המחקר כלל רשימת התנהגויות נהיגה שונות המצוינות בספרות המחקרית והתנהגויות נוספות מתוך כוונה לחלקן לשתי קטגוריות האחת, התנהגות מסוג תוקפנות אינסטרומנטאלית והשנייה התנהגות מסוג תוקפנות עוינת.
ברשימת ההתנהגויות שהופיעו בשאלון נכללו התנהגויות תוקפניות מן הספרות העוסקת בתחום, וכן התנהגויות שנאספו מתצפיות ב- 2 שיעורים בקורסים לנהיגה מונעת לכלל האוכלוסייה (במשרד התחבורה בצ'ק פוסט שבחיפה), ומשיחות אקראיות עם כ- 35 נהגים שהשתתפו בקורסים אלה. הנהגים בקורסים הללו נשאלו מספר שאלות כדלקמן:
1. "באיזה התנהגות תגיב כשהנהג שמלפניך נוסע לאט או מעכב אותך ? " .
2. "האם ההתנהגות הייתה מקדמת אותך ? " (נוסח שמתאים להגדרה של תוקפנות אינסטרומנטאלית)
3. " האם ההתנהגות נועדה להוציא כעס בלי קשר להתקדמותך בנהיגה ? " (נוסח שמתאים לתוקפנות עוינת).
כך נבנה שאלון שבו כל ההתנהגויות בכל חלקי השאלון נכללו אותן תגובות תוקפניות. בחלק הראשון של השאלון נבדקה ההגדרה לתוקפנות אינסטרומנטאלית באופן הבא: בראש העמוד תואר מצב בו נהג נחסם ומעוניין להתקדם בנהיגה או לעקוף את הגורם החוסם. בהמשך השאלון הופיעה רשימה של תגובות תוקפניות כגון: צפירה קצרה, צפירה ארוכה , לעקוף וכד'. המשיב התבקש לחוות דעתו באיזו מידה כל אחת מההתנהגויות עשויה להתאים למצב שתואר ולאפשר לנהג להתקדם או לעקוף את הגורם החוסם.
בחלק השני של השאלון, בדיקת תוקפנות עוינת, הופיע תיאור לפיו הנהג הנחסם מעוניין לפגוע בגורם החוסם - על-פי ההגדרה להתנהגות אגרסיבית עוינת, והמשיב התבקש לציין באיזו מידה כל אחת מההתנהגויות המופיעות ברשימה נועדו לקדם התנהגות זו.

הליך -
שאלוני המחקר חולקו לסטודנטים כ- 15 דקות לפני סיום ההרצאה. לאחר מילוי השאלונים הוצגו והוסברו לנבדקים מטרות המחקר.

תוצאות
כפי שניתן לראות בנתונים בלוח 1, ההתנהגויות "צפירה ארוכה" ו- "היצמדות מאחור", הופיעו בשתי הסקאלות ותרמו למהימנות גבוהה בכל אחת מהן, אולם על מנת לקבל מדדים מובחנים להתנהגויות נהיגה עוינות ולהתנהגויות נהיגה אינסטרומנטאליות בוצעו מבחני t למדגמים תלויים, שתוצאותיו מוצגות בלוח 2, ובסופו של דבר נבחרו לכל מדד רק ההתנהגויות שהיה ביניהן הבדל מובהק.

לוח 1.
חלוקת פריטי השאלון לפי המדדים וממצאי העקביות הפנימית
מדדים
פריטים α קרונבאך
תוקפנות עוינות

תוקפנות אינסטרומנטאליות
"צפירה ארוכה", "היצמדות מאחור", "לחתוך את הנהג", "לעקוף את הנהג", "להוציא יד מהחלון" , "לקלל

"צפירה קצרה", "צפירה ארוכה", "היצמדות מאחור",
"הבהוב אורות" , "אורות גבוהים"
86.

71.

לוח 2.
ממוצעים וסטיות תקן של הערכות התנהגויות תוקפניות על פי סוגי התוקפנות (אינסטרומנטאלית, עוינת)

פריטי השאלון התנהגויות תוקפניות
T
תוקפנות תוקפנות
אינסטרומנטאלית עוינת
SD M M SD

1. הבהוב אורות:
2. לעקוף:
3. צפירה קצרה:

4. צפירה ארוכה:
5. היצמדות מאחור:
6. לחתוך:
7. אורות גבוהים:
8. הוצאת יד מחלון:
9. לקלל:

4.04
4.45
3.34

2.93
2.35
2.81
2.80
1.70
1.56
1.36
1.75
1.30

1.60
1.57
1.52
1.51
1.16
1.13

3.40
3.74
2.90

4.25
3.31
3.78
3.71
3.42
4.02
1.36
1.97
1.35

1.62
1.78
1.98
1.69
1.86
1.90
**3.35
**3.30
*2.44

***6.41-
***4.76-
*2.18-
***4.19-
***8.15-
***11.92-

* 05. > p ** 01. > p *** 001. > p

הערה: מספר הנבדקים עבור ההתנהגויות התוקפניות שלעיל נע בין 104-98.

מהממצאים המופיעים בלוח 2 שלעיל עולה כי כל ההתנהגויות שנכללו במדד תוקפנות
אינסטרומנטאלית נתפסות כמובהקות, וכל ההתנהגויות שנכללות במדד העוינות נתפסות
כמובהקות. אולם, משום שמדובר בסדרה של מבחני t שעשויה להשפיע על ציוני המובהקות, הוחלט להחמיר ולכלול במדד זה רק התנהגויות מרמת מובהקות של 01. > p ומעלה. לפיכך, במדד ההתנהגויות העוינות נכללו ההתנהגויות הבאות: "צפירה ארוכה", "היצמדות מאחור", "אורות גבוהים", "להוציא יד מהחלון" ו- "לקלל".
ואילו במדד תגובות אינסטרומנטאליות הוחלט לכלול את ההתנהגויות: "צפירה קצרה" ו- "הבהוב אורות". אמנם לגבי ההתנהגות "צפירה קצרה" נמצאה מובהקות ברמה של 05. > p ,
אולם מכיוון שהתנהגות זאת נתפסת כהתנהגות שכיחה המבטאת תוקפנות אינסטרומנטאלית, ונמצא לכך תימוכין גם בספרות המחקרית (כגון: Shinar, 1999 ;Martinez, 1997)), הוחלט לכלול גם אותה במדד התוקפנות האינסטרומנטאלית. כמו כן, הוחלט לא לכלול את הפריט "לעקוף" במדד התוקפנות האינסטרומנטאלית משום שנמצא שהוא מוריד את רמת מהימנות
α קרונבאך של המדד.

הבדלים בהערכות ההתנהגויות התוקפניות. לבחינת ההבדלים בין הערכות התוקפנות (אינסטרומנטאלית,עוינת) של הנבדקים על פי משתני המגדר והגיל נעשה ניתוח שונות
רב-משתני ( MANOVA 2X2 ) בו נמצא אפקט ראשי מובהק למשתנה הגיל
( 02. = ² eta; 05. > p ; 4.19 = ( 2,93 ) F ). האפקט הראשי של מגדר לא נמצא מובהק
( 05. < p ; 2.00 = ( 2,93 ) F). כמו כן, לא נמצאה אינטראקציה מובהקת של מגדר X גיל
( 05. < p ; 2.21 =) 2,93) F ). בנוסף, בניתוחים חד-משתנים שנעשו לכל משתנה בנפרד (מגדר, גיל) נמצאו הבדלים מובהקים רק בין צעירים למבוגרים בהערכות ההתנהגויות התוקפניות משני הסוגים (אינסטרומנטאליות, עוינות). ממוצעים, סטיות תקן וערכי F של ניתוחים חד משתנים בהתאם לגיל מופיעים בטבלה 1 להלן.

טבלה 1.
ממוצעים, סטיות תקן וערכי F חד-משתנים של הערכות התנהגויות תוקפנות (אינסטרומנטאלית, עוינת) על פי גיל

מדדים גיל
צעירים מבוגרים
M SD M SD F(1,94) ² eta

תוקפנות אינסטרומנטאלית 3.38 14. 3.24 19. *6.10 20.

תוקפנות עוינת 3.92 19. 3.13 25. *6.01 20.
* 05. > p
הערה: מספר הנבדקים 98.
בביצוע ניתוחי שונות לכל מדד (תוקפנות עוינת, תוקפנות אינסטרומנטאלית) בנפרד, נמצאה אינטראקציה מובהקת ( 04. = ²eta ; 05. > p ; 4.23 =( 1,94 ) F ) של המשתנים מגדר X גיל בהערכת תוקפנות עוינת. תרשים 2 מציג אינטראקציה מובהקת זו.

תרשים 2.
אינטראקציה של מגדר X גיל בהערכת תוקפנות עוינת

על-פי התרשים ניתן לראות שלגבי המדד של תוקפנות עוינת, הפער בין נשים צעירות לנשים מבוגרות גדול מהפער בין גברים צעירים לגברים מבוגרים. בניתוחי Simple Effect שנעשו נמצא הבדל מובהק בקרב הנשים (14. = ² eta; 01. > p; 9.03 =(1,54) F ), אך לא נמצא הבדל מובהק בקרב הגברים ( 05. < p ; 09. =(1,40) F ) .
ותק בשנות הנהיגה היה משתנה נוסף שנבדק, וזאת במטרה לבדוק האם קיים קשר בין הערכות תוקפנות לבין מספר שנות נהיגה של נהגים. במתאמי פירסון נמצא מתאם מובהק בין מספר שנות נהיגה לבין התנהגות תוקפנית 05. > p ; 19.- r = . מתאם זה הוא שלילי כך שככל שהנבדקים הנם בעלי ותק רב יותר בשנות הנהיגה, הערכת ההתנהגות התוקפנית שלהם יורדת.

מעורבות בתקרית נהיגה (תאונת דרכים,קבלת דו"ח משטרה). לבחינת ההבדלים בין גברים לנשים בקבלת דו"חות משטרה ו/או במעורבות בתאונות דרכים, נעשה מבחן ² χונמצא שבקרב
מקבלי הדו"חות יש באופן מובהק יותר גברים מאשר נשים. הנתונים מופיעים בטבלא 2 והאפקט המובהק מוצג בתרשים 3. אולם לא נמצא הבדל מובהק בין גברים לנשים במעורבות בשיעור המעורבות בתאונות דרכים.

טבלה 2.
שיעור מקבלי דו"חות ומעורבים בתאונות דרכים בקרב גברים לעומת נשים

משתנים מגדר
גברים נשים ² χ
N % N %
מקבלי
דו"חות כן 32
73 16 29
***19.89
לא
12 27 40 71
מעורבות
בתאונות
דרכים כן 20 46 17 30
2.40
לא 24 54 39 70
* 05. > p ** 01. > p *** 001. > p

תרשים 3.
הבדל בין גברים לנשים בקרב מקבלי הדו"חות

בנוגע להבדלים בין נבדקים צעירים למבוגרים, ניתן לראות בטבלה 3 נערכו מבחני ² χ המצביעים על כך שנבדקים צעירים דיווחו שקיבלו באופן מובהק פחות דו"חות משטרה מנבדקים מבוגרים וכן היו באופן מובהק מעורבים פחות ממבוגרים בתאונות דרכים.
הבדלים מובהקים אלה מוצגים בתרשימים 4 ו- 5 .

טבלה 3.
שיעור מקבלי דו"חות ומעורבים בתאונות דרכים בקרב צעירים לעומת מבוגרים

משתנים גיל
צעירים מבוגרים ² χ
N % N %
מקבלי
דו"חות כן
22 36 25 71
**11.85
לא
40 64 10 29
מעורבות
בתאונות
דרכים כן 18 29 18 51
*4.76
לא 44 71 17 49
* 05. > p ** 01. > p *** 001. > p

תרשים 4.
הבדל בין צעירים למבוגרים בקרב מקבלי דו"חות

תרשים 5.
הבדל בין צעירים למבוגרים במעורבות בתאונות דרכים

סיכום ומסקנות
לסיכום, כמצופה, ממצאי מחקר זה תרמו לשיפור ההגדרה של התנהגויות תוקפניות בזמן נהיגה ולחידוד ההבחנה בין תגובות נהגים שונות על-פי סוגי התוקפנות. כפי שעולה מממצאי המחקר ניתן להצביע על הבחנה ברורה בין התנהגויות המבטאות תוקפנות אינסטרומנטאלית לבין התנהגויות המבטאות תוקפנות עוינת.
ברצוני להדגיש ממצא מעניין הקשור להבדלים שנמצאו במדדי הערכות התוקפנות כלומר, הבדלים בין נבדקים ברמות התוקפנות שהם ייחסו להתנהגויות שהוצגו בפניהם. ההבדל הבולט עליו דווח בתוצאות הוא שצעירים התאפיינו בהערכות גבוהות יותר להתנהגויות תוקפניות, לעומת נבדקים מבוגרים אשר התאפיינו בהערכות מתונות יותר. כלומר, ככל שגיל הנבדקים עלה הערכות ההתנהגויות כתוקפניות נמצאו כיותר נמוכות. בנוסף, נראה שפער זה בין ההערכות גבוה יותר בקרב הנשים, מכיוון שנמצא כי נשים צעירות העריכו את ההתנהגויות כיותר תוקפניות לעומת הערכות הגברים ולעומת הערכות גברים צעירים. נוסף על כך, עיון בציוני סטיות התקן של הערכות התוקפנות של הנבדקים מלמד שצעירים גם התאפיינו בסטיות תקן נמוכות יותר מהנהגים המבוגרים. מכאן ניתן ללמוד שדפוס התגובה שלהם פחות מגוון ביחס למבוגרים, וכי יחסית למבוגרים, הם מגיבים באופן דומה וללא שינויים קיצוניים. על כן לא מן הנמנע לתהות האם נהגים צעירים מגיבים בדפוס תגובה אישיותי-אוטומטי ללא ניתוח מעמיק של מאפייני המצב והסביבה ?
משתנה נוסף שנמצא כמשפיע על הערכות התוקפנות הוא ותק בשנות נהיגה, שכן בממצאים הודגם כי ציוני הערכות התוקפנות של ההתנהגויות היו נמוכים יותר ככל שותק שנות הנהיגה של הנהגים עלה. כאן המקום לציין שבמחקר זה כפי שנמצא גם בדיווחי משטרת התנועה, יש מתאם בין גיל הנהג לוותק בנהיגה, ומרבית הנהגים הותיקים הם הנהגים המבוגרים. לפיכך הקשר בין ותק שנות הנהיגה לבין הערכות התוקפנות מחזק את הטענה שנטענה קודם לכן, לפיה ניתן לאפיין את הנהגים הצעירים והפחות ותיקים כפחות מורכבים בסגנון התגובה שלהם. כנראה שההערכות
הגבוהות שנתנו הצעירים להתנהגויות התוקפניות מבטאות רמת בטחון מופרזת בתגובות שהם בוחרים להפגין בזמן נהיגה. לדוגמא, בדרוג גבוה שנתנו הנהגים הצעירים לצפירה קצרה כמבטאת תוקפנות אינסטרומנטאלית ניתן לראות ביטוי למידת הביטחון שלהם בתגובה זו ובהשגת המטרה שייחסו לה. הרי יכולנו לצפות שדווקא נהגים מבוגרים, אשר נתפסים כמנוסים ומיומנים, יפגינו מידת בטחון או נחרצות גבוהה בהערכות התנהגויות, אולם נראה ששונות גדולה יותר בתגובות נהגים מבוגרים לעומת הצעירים, מעידה על הפעלת שיקול דעת מצדם ועל בחינת ההתנהגויות לאור הנסיבות.
זאת ועוד, ניתן לומר שקרוב לודאי קיים קשר בין מידת הביטחון בהתנהגות לבין תדירות השימוש בה, ולכן לא מפתיע הממצא לפיו צעירים מפגינים יותר התנהגויות תוקפניות ממבוגרים.
ומכאן שממצאי מחקר זה שופכים אור על חלק מהממצאים הקיימים ביחס להבדלים בין נהגים בתוקפנות בזמן נהיגה. שכן יכול מאוד להיות שהממצא לפיו גברים נמצאו יותר תוקפניים מנשים (Shinar, 1998 ; Shinar, 1999), נובע מההבדל שבין גברים לנשים בבואם להעריך את רמת התוקפנות של כל התנהגות. לא מפתיע אם כן, שנהגות משתמשות פחות מנהגים בהתנהגויות כגון צפירה, איתות או עקיפה, אם ידוע לנו שהן תופסות את ההתנהגויות הללו כיותר עוינות מאשר הגברים תופסים אותן. לעניות דעתי, הדבר עשוי להיות נכון גם ביחס להבדלים שבין צעירים למבוגרים הן בגיל והן בותק שנות הנהיגה.