מוני לייבל, בעליה של חנות "ארט רהיט", תבע את לקוחו יהודה תורג'מן בבית משפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בסכום של 9,000 שקל לאחר שמכר לו שולחן ולא קיבל את מלוא העלות. מכתב התביעה עלה שמחיר השולחן הסתכם בסך של 3,900 שקל ותורג'מן שילם מקדמה על סך של 1,900 שקל ונותר חייב סך של 2,000 שקל.
לדברי לייבל, תורג'מן נתן לו שיק בסכום יתרת החוב ללא כיסוי ושחולל. לייבל הודה שסיפק שולחן שלא תאם להזמנה והוסיף שההתחייבות לספק שולחן אחר או משטח חדש הותנתה בסילוק החוב לפני כן.
תורג'מן טען בכתב ההגנה שהשולחן שסופק לא היה בצבע שהוזמן והובטח שיקבל שולחן חדש או משטח עליון חדש בצבע שביקש. "הייתי אמור לשלם את היתרה רק כנגד קבלת השולחן או המשטח העליון החדש". לדבריו, לייבל החזיר את השיק במסגרת אותה הסכמה והוא התחייב לשלם את הסך של 2,000 שקל במזומן עם קבלת השולחן או המשטח החדש ולא קודם לכן. אין חולק שבסופו של דבר לא סופקו שולחן או משטח חדש.
השופט שאול מנהיים קבע שהשיק לא הוצג לפירעון, ולאחר שקיבל את גרסתו של תורג'מן דחה את התביעה. "העובדה שהשיק הוחזר מבלי שהוצג לפירעון איננה מתיישבת עם גרסת הנתבע, והעובדה שההסבר שנתן פשוט איננו נכון פוגעת קשות באמינותו. לפגיעה הזו יש להוסיף גם את העובדה שלמרות שגם אם כל טענות התובע הן נכונות הסכום המגיע לו הוא רק 2,000 שקל (משוערכים ובתוספת הוצאות) תבע 9,000 שקל מבלי שידע לתת הסבר כלשהו להפרש העצום, עובדה שאף היא פוגעת קשות באמינותו ובמהימנות גרסתו".
מכל מקום, המשיך השופט, "לא ניתן להסביר כיצד זה מתנה התובע אספקה של פריט חלופי לזה שסופק בתשלום מלוא היתרה לפני אותה אספקה, אולם מחזיר לנתבע את השיק שמסר לו בגובה אותה יתרה. אין מחלוקת כאמור שהפריט החלופי לא סופק אף שהייתה הסכמה לספקו ומכאן שהתובע הודה שמה שסופק אינו תואם את מה שהוזמן".
השופט חייב את לייבל לשלם לתורג'מן הוצאות בסך 350 שקל. "המועד האחרון לתשלום טרם שהנתבע יהיה זכאי לפתוח תיק הוצל"פ הוא 16.8.09".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה