בג"צ ביטל פסק-דין לגירושים של סרבן גט

בג"צ ביטל למען "יראו וייראו", פסק דין לגירושים שניתן על-ידי בית דין רבני לסרבן גט בטענה כי הוא פסול בשל הרכב חסר של הדיינים. השופטת אילה פרוקצ'יה קבעה כי על בני הזוג להתחיל מחדש את הדיון בתביעת הגירושים בבית הדין הרבני ובהרכב של שלושה דיינים. התנגדה לעמדתה השופטת מרים נאור שקבעה כי הבעל "מושתק" מדרישה לבטל את פסק הדין לרעתו, מאחר שהסכים לפסק דין לטובתו שניתן גם הוא בהרכב שניים.

בית המשפט העליון ביטל (יום ה', 16.7.09) שני פסקי דין, של בית הדין האזורי בתל אביב ושל בית הדין הרבני הגדול בהם נקבע כי הבעל צריך לתת גט לאשתו. ראש הרכב שופטות הרוב, אילה פרוקצ'יה כתבה בהחלטה כי בית הדין האזורי בתל אביב שנתן פסק דין בהרכב שני דיינים "ניתן בחריגה מסמכותו של בית הדין. כמו-כן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול לוקה בטעות בהכשירו את פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי - שלקה בפסול".

השוני לדבריה בין הרכב זוגי לבלתי זוגי בדיון שיפוטי "אינו מצטמצם להבדל בין מספרי של שופטים או הדיינים היושבים לדין, אלא הוא טעון שאלות היורדות לעומק הדינאמיקה בקבלת הכרעות שיפוטיות.. בכל מקרה הכרה במותב בהרכב זוגי של שופטים מחייבת הסדר לא רק מהבחינה החוקית והחוקתית אלא גם מהבחינה המעשית בכל הקשור לסדרי דיון בהרכב שניים ודרך קבלת ההכרעות במצבים אלה". היא אף דחתה טענה כי העותר, הבעל, הביע הסכמה להרכב. הסכמה לדבריה אינה יכולה להכשיר דיון בשניים ללא שיהיה לכך עיגון בחוק.

פגם היורד לשורש

בהחלטה נקבע עוד כי לא ניתן להחיל במקרה זה את ה"בטלות היחסית" קרי ביטול החלטה אך לא ביטול תוצאותיה. "מחלוקות בעניני גירושין הן מהעניינים הגורליים והכאובים ביותר בחיי אדם. אין זה מקרה כי ההכרעה בהם ניתנה בחוק למותב שלושה של בית דין רבני. דיון והכרעה בהרכב חסר בעניין גורלי מסוג זה עשויים לפגוע פגיעה ממשית בתקינות ההליך שכן נגרעת מן ההליך שותפות שלושה דיינים בחשיבה ובשיקול הדעת בנושא מהותי זה של מעמד אישי".

מדובר לדבריה ב"הליך פגום בפגם יסודי של חריגה מסמכות, אשר אפיין את ההליך בבית הדין הרבני האזורי וקיבל גושפנקה בבית הדין הרבני הגדול. אין מדובר בפגם שולי טכני אלא בפסול היורד לשורש הסמכות אשר אינו ניתן לריפוי בהסכמת הצדדים".

חומרת הפגם גוברת לדבריה, באשר מדובר "בערכאת שיפוט ממלכתית הכפופה לחוקי המדינה באופן הפעלת סמכויותיה. הפעם לא הצטמצם לערכאה הדיונית אלא נמשך והתעצם כאשר הוכשר בידי ערכאת ערעור בבית הדין הרבני הגדול". חומרה נוספת "מיוחדת" נלווית לדבריה לפגם זה, העובדה כי מדובר ב"תופעה פסולה" הנמשכת שנים רבות, ואף הופיעה בדוח הנציבה הקודמת לתלונות הציבור על השופטים השופטת בדימוס טובה שטרסבורג כהן.

למנוע פריצת סמכויות בי"ד רבני

לפיכך מדובר ב"אינטרס מערכתי ציבור כללי, רב-היקף ורב-משקל, המחייב התמודדות עם תופעת הרכבים חסרים בבתי הדין. החוזרת על עצמה חדשות לבקרים, בלא שלקחי המקרים הקודמים נלמדים ומיושמים. הצורך לעמוד על כך שערכאת שיפוט תפעל בגדר סמכויותיה ולא תיטול לעצמה סמכות שלא ניתנה לה, ובמקרה זה לדון ולהחליט במותר חסר - הוא חיוני...במיוחד לאור ההפרות החוזרות ונישנות בעניין זה, והעדר הפקת לקחים מן העבר".

היא הוסיפה כי הצורך למנוע את "פריצת" הסמכויות של בית הדין הרבני באה גם על-רקע "נכונותם הרחבה" של בתי הדין לעסוק בעניינים שאינם בגדר "הסמכות העניינית המוקנית להם, תוך הסתייעות בהסכמת הצדדים אף שלא ניתן בחוק כל משקל נורמטיבי להסכמה כזו - השוו למשל סוגיית פעולתם של דיינים כבוררים מכוח הסכמת הצדדים".

בפרשה זו "גובר האינטרס הציבורי המבקש לאכוף כראוי את כללי השיפוט והסמכות הקבועים בחוק בשם עקרון החוקיות ושלטון החוק" וכי מתן הכרה בתוצאות פסקי דין בעתירה למרות הפגם בסמכות בית הדין "יחתור תחת יסודות הסמכות החוקית הנתונה לבית הדין הרבני ועשוי אף לשמש תמריץ חיובי להמשך הפרת החוק גם להבא". מכאן שהדיונים ופסקי הדין ל בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול בפרשה "בטלים" והדיון בתביעת הגירושים של האישה "יוחזר לבית דין האזורי לדיון בפני שלושה דיינים".

שופטת נוספת בדעת הרוב, דבורה ברלינר, הביעה את צערה על "הטלטלה הנוספת עבור האישה, הכרוכה בביטול פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב ובעקבותיו בית הדין הרבני הגדול, עדיין אני סבורה כי אין מנוס מביטול פסקי הדין. ניתן רק לקוות כי ההליכים בבית הדין הרבני ייקבעו בהקדם אפשרי תוך מתן משקל לזמן הרב שחלף".

הצהיר שלא יתן לה גט כל חייו

בדעת מיעוט כאמור, השופטת מרים נאור מתחה ביקורת מרומזת בהחלטה על החלטת השופטות לנקוט ב"גישה מחמירה וקפדנית" בשל האינטרס הציבורי ו"טיבה הרחב והכולל של התופעה". היא ציינה כי למעשה לא ניתן לקבוע שמדובר בתופעה חוזרת בלא שנלמדו לקחי מקרים קודמים, מאחר שדיונים בתביעת הגירושים של בני הזוג התקיימו לפני תקנות בנושא הרכב שני דיינים וגם לפני שבית משפט העליון קבע כי לא ניתן לקיים דיונים בהרכב של שניים.

יתרה מכך, הבעל "מושתק" מדרישה לבטל את פסק הדין בשל הרכב שני דיינים מאחר שהוא הסכים וסמך ידיו על החלטת הרכב שניים שפסק לטובתו כי האישה מורדת ועליה לשוב הביתה. לכן "אין לאפשר לו לטעון כעת [משהוחלט כי עליו לתת גט, ר.א.] את היפוכו של דבר כי דין בפני שני דיינים הוא פסול אף אם ניתנה הסכמה לכך. השתק זה מחייב דחיית העתירה".

היא הדגישה כי לטעמה היה צריך לבטל את פסקי הדין הפסולים של בתי הדין הרבניים אך לא את התוצאות שלהם, קרי לא לשלוח את בני הזוג לדון שוב בתביעת הגירושים, וזאת נוכח הדברים העולים מפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול לפיהם "הבעל אישר בפנינו כי אמר בעבר שלא ייתכן גט לאשתו כל חייו. זו אמירה קשה מאד המצביעה על אדם שגמר אומר להחזיק את אשתו בכוח ולמנוע ממנה את חירותה ויהי מה. הדברים אינם עומדים לזכותו ולהפך מצביעים באופן ברור על הכיוון היחיד שהוא גירושין".