בית המשפט פסק: המאכער העביר שוחד להיתרי בניה בלתי חוקיים מעיריית ירושלים

שופט בית המשפט השלום בירושלים, נעם סולברג, הרשיע את צבי ארבל (יום א', 15.7.01) בקבלת כספים שלא כדין, על-מנת לתיתם כשוחד למנהל מחלקת הפיקוח והבניה בעיריית ירושלים.

האישום והרשעה זו, הושגו לאחר חקירה מאומצת של המשטרה, שקיבלה, בין היתר, תלונה בנושא זה מצד עיריית ירושלים עצמה והעומד בראשה אהוד אולמרט.

בכתב האישום הורשע צבי ארבל בארבעה אישומים (מתוך חמישה שהוגשו נגדו). מהחמישי זוכה מחמת הספק. התביעה יוצגה בהליך זה על-ידי עו"ד דן בהט; הנאשם יוצג על-ידי עו"ד יהלי כהנוב.

על-פי כתב האישום, הכסף הועבר דרך צבי ארבל אל מנהל מחלקת הפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים (ביטון) מצד גורמים שביקשו להוסיף קומה, לשפץ קומה, או לבצע עבודות בנייה אחרות - ללא היתר בניה, או בחריגה מהיתר. תשלומי השוחד נועדו לשדל את עובדי מחלקת הפיקוח, ובראשם את ביטון, להעלים עין ולהימנע מפעולות אכיפה, וכן להימנע מהוצאת שומות לתשלומי היטל השבחה.

הנאשם, צבי ארבל, הודה בקבלת הכספים. מאידך, הוא הכחיש את חלקו במתן השוחד, וטען כי הוא שימש 'מאכער', 'לוביסט', עסק בשתדלנות, וכל סכומי הכסף שקיבל, קיבל כדין תמורת עבודתו.

בהכרעת הדין פירט השופט סולברג, לפרטים, את חמשת האישומים שהוגשו. נביא כאן את האישומים (ציטוט):

1) טוני נזאל, תושב ירושלים ובעל בניין בשייח' ג'ראח, רצה להוסיף קומה לבניין מבלי לבקש היתר. הוא פנה אל הנאשם בשל היכרותו של הנאשם עם ביטון ועם ראיד נששיבי, מפקח במחלקת הפיקוח על הבניה בעירייה. הנאשם יזם ואירגן פגישה במלון הולידיי-אין שבה נכחו מלבדו - טוני נזאל וראיד נששיבי הנ"ל, וכן האשם אבו-לאפי, מהנדס בניין עצמאי. גם ביטון נכח בחלק מן הפגישה. סוכם בפגישה כי טוני נזאל ישלם למשתתפים 20,000 דולר תמורת בניית תוספת הבניה ללא הוצאת היתר. הנאשם אמור היה לקבל 5,000 דולר עבור פעילותו כמתווך, ו-5000 דולר נוספים שאמור היה למסור לביטון. מחצית יתרת הסכום - 5,000 דולר - נועדה לנששיבי, ועוד 5,000 דולר נועדו לאבו-לאפי שהופקד על הכנת תוכניות הבניה והפיקוח.

טוני נזאל בנה את התוספת ללא היתר. מחלקת הפיקוח לא טיפלה בעניין, על-אף שהמפקח נששיבי ידע על ביצוע מלאכת הבניה ללא היתר. כשהסתיימה, ביקש טוני נזאל מאת הנאשם שיידאג לקבלת טופס 4. הנאשם בא למחלקת הפיקוח וביקש להוציא טופס 4 עבור טוני נזאל. ראיד נששיבי הכין את הטופס, החתימו בחותמת המחלקה, והביאו לביטון לחתימתו. הנאשם, שנכח במשרדו של ביטון, חתם בעצמו על הטופס ומסרו לטוני נזאל. בתמורה, קיבל מטוני נזאל 15,000 דולר. 2,000 דולר העביר לביטון, והיה אמור להעביר סכום כסף גם לנשביבי, אך לא עשה כן עד שנעצר על-ידי המשטרה;

3) בהמשך לביצוע עבודות הבניה, כאמור באישום השני הנ"ל, רצה טוני נזאל להימנע מתשלום היטל השבחה עבור הקומה שהוסיף למנזר, ושהוערך על-ידי הנאשם וביטון בכ-900,000 דולר. בתיווכו של הנאשם בין טוני נזאל לבין ביטון, סוכם בין השלושה כי טוני נזאל ישלם לנאשים 50,000 דולר כדי שביטון והנאשם יידאגו לכך שלא יחוייב בהיטלי השבחה.

ביום 4.11.99, באמצעות אחד, ג'וזף טבר, שילם טוני נזאל לנאשם 25,000 דולר. סכום כסף דומה אמור היה לשלם בתחילת חודש דצמבר 1999, אך לא עשה כן בשל מעצרו של הנאשם. חלק מן הכסף אמור היה הנאשם ליתן לביטון, אך לא עשה כן עד למעצרו על-ידי המשטרה;

4) בשנת 1999 ביצע אחד, האשם אבו-אצבע, עבודות בניה במסגרת בניית מבנה חדש בבית חנינה. לכתחילה בוצעו העבודות ללא היתר. לאחר קבלת היתר, בוצעו העבודות בחריגה ניכרת מהיתר הבניה. המהנדס אבו-לאפי שילם לנאשם 3,000 דולר, כדי שיידאג שמחלקת הפיקוח לא תפסיק את עבודות הבניה. מסכום כסף זה, מסר הנאשם לביטון 1,000 דולר. במהלך ביצוע העבודות, ועל אף החריגה הניכרת מהיתר הבניה, חריגה בשטח כולל של כ-1,000 מ"ר בנוי, לא הופסקו עבודות הבניה.

כאמור, מהאישום החמישי זוכה הנאשם מחמת הספק, ולכן לא נביא כאן אישום זה.

בפתח משפטו התנגד הנאשם לקבילותן של ההודאות שמסר במשטרה, זולת אחת שבה לא אמר למעשה כלום, לבד מתשובה עיקבית אחת - "אני שומר על זכות השתיקה". הנאשם ארבל טען, באמצעות בא-כוחו, כי במהלך החקירה המשטרתית הופעל עליו לחץ בלתי חוקי כדי שיעיד כי נתן שוחד לביטון, שאם לא כן תוזמן חברתו-לחיים לחקירה במשטרה, וכן יציגו בפניה קלטות, על קשרים אינטימיים שינו לבין אישה אחרת, או נשים אחרות - שנודעו למשטרה אגב האזנת לשיחות הטופול שלו. הנאשם העלה טיעונים נוספים שתמציתם: ההודאות הושגו ממנו תוך הפעלת אמצעי סחיטה.

השופט סולברג דחה את טיעוניו, ולאחר שנוהל שלב ההוכחות, הורשע הנאשם בארבעה אישומים מתוך החמישה.