גלולה לטיפול בהפרעה כפייתית של תלישת שיער

תוספת מזון פשוטה תוכל אולי לעזור ולטפל באנשים הסובלים מהפרעה אימפולסיבית המתבטאת בתלישת שיער.

אנשים הסובלים מטריכוטלומניה נכנעים לדחף בלתי נשלט לתלישה או מריטת שיער עצמית מהקרקפת ואפילו מהגבות והריסים, לעיתים קרובות עד למצב של קירחות.

למרות שההפרעה עושה רושם של בעיה התנהגותית ופסיכולוגית, מדענים מקווים כי ניתן יהיה לפתור את הבעיה בעזרת גלולה של חומצה אמינית.

ממצאי המחקר שערכו פורסמו ב"Archives of General Psychiatry", והם מרמזים על תוצאות מבטיחות ביותר.

קבוצה של 50 משתתפים עם טריכוטלומניה נתבקשו לקחת חלק בניסוי בן 12 שבועות ולקחת גלולה המכילה את החומצה האמינית אצטילציסטאין-N. אותה תוספת מזון נמצאה יעילה כבר בטיפול באנשים עם הפרעות כפייתיות, והסברה היא שהיא פועלת על מערכת הגלוטמט - מערכת התמסורת העצבית הגדולה ביותר במוח האנושי.

מספר מחקרים הראו כי חריגויות בכימיקלים הטבעיים שבמוח - הסרוטונין והדופמין - משחקים אולי תפקיד בטריכוטלומניה, למרות שגנים גם הם מעורבים בהפרעה.

במסגרת הניסוי, מחצית מהמשתתפים קיבלו את הטיפול והמחצית האחרת קיבלו גלולת דמה.

לאחר 12 שבועות, אצל חולים שקיבלו את הגלולה הפעילה הייתה ירידה משמעותית בתסמיני תלישת השיער לעומת אצל אלו שקיבלו את הפלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה).

בסה"כ, אצל 56% מהחולים הוגדר "שיפור רב או רב מאד" לאחר השימוש באצטילציסטאין-N בהשוואה ל-16% מאלו שלקחו פלצבו.

אופציה טיפולית נוספת

צילום: [טיפול התנהגותי קוגנטיבי]

החוקרים השוו גם את האצטילציסטאין עם אופציות טיפוליות קיימות.

שיעור השיפור שנראה אצל חולים שקיבלו את גלולת חומצת האמינו היה גדול יותר מזה שנראה אצל חולים המטופלים בתרופות אחרות, והיה דומה לזה של טיפול התנהגותי קוגנטיבי לבד או בשילוב עם תרופות, כמו נוגדי דיכאון.

החוקרים, מבית הספר לרפואה באוניברסיטת מינסוטה, אמרו כי אצטילציסטאין-N יכול להיות אופציה טיפולית יעילה לאנשים הסובלים מטריכוטלומניה.

יחד עם זאת, הם הדגישו כי עדיין יש צורך לבחון את הגורמים להפרעה בעזרת טיפול התנהגותי קוגנטיבי, ועדיין יש צורך במחקרים נוספים כדי להוכיח כי התוספות, שניתן לרכוש אותן בחנויות טבע, אכן יעילות.

טריכוטילומניה פוגעת ב-5% מהאוכלוסיה, למרות שקשה לקבוע את השכיחות המדויקת שלה מאחר ואנשים הסובלים מההפרעה נוטים להסתיר את המצב ונבוכים מדי מכדי לפנות לקבלת עזרה.

תלישת השיער מתחילה בדרך כלל בשנות העשרה המוקדמות, למרות שהיא עשויה להתחיל גם בגיל הרבה יותר צעיר או מבוגר, ובמקרים מסויימים להיות קשורה לאירוע מלחיץ כמו מוות של בן משפחה.

עבור חולים מסויימים, תלישת השיער עלולה להיות התנהגות מרגיעה שנובעת מעלייה ברמות המתח. עבור אחרים, מריטת השיער נעשית בזמנים של רגיעה והיא הרגל תת הכרתי.

ברגע שהשיער נתלש, החולים לעיתים קרובות משחקים איתו או אוכלים אותו ולא זורקים אותו כפי שמצופה.

טריכוטילומניה חולקת כמה מאפיינים משותפים עם הפרעה אובססיבית-כפייתית, והיא כפי הנראה קשורה לגורמים גנטיים שכיחים, למרות שלא מדובר באותה הפרעה.