המדינה הפרה את "הסכם השילומים" והפקירה אותנו

ההסכם משנות החמישים בין ממשלת ישראל לגרמניה על "שילומים" בגין השואה, יעמוד בקרוב "למשפט". בית משפט העליון פסק (יום ב', 6.7.09) כי על "ערכאת בירור", בית משפט מחוזי, לקיים דיון בתביעת קבוצת "ילדי טהרן, - ילדים יתומים ניצולי שואה, נגד המדינה, על-רקע הסכם השילומים.

בתביעה נטען כי הסכם השילומים למעשה נישל את ילדי טהרן מכספי פיצויים המגיעים להם כדין. שכן, במסגרת ההסכם התחייבה ממשלת ישראל לדאוג לניצולים. כמו-כן התחייבה כי אזרחי המדינה הניצולים לא יתבעו באופן אישי את גרמניה.

המדינה הפקירה אותנו

המדינה לטענתם לא עמדה בהתחייבותה, מעולם לא פנתה אליהם ולא הציעה תשלום ואף במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים הוערמו קשיים על תביעותיהם, שכן לפיצויים זכו רק נכים ומי שאינו נכה, למרות שזכאי לפיצוי, לא קיבל. המדינה לטענתם "הפקירה אותם" ואף "זנחה אותם תוך ויתור ללא סמכות וללא רשות על זכותם לפיצויים אישיים". היא אף כשלה בהתחייבותה לפצות בפיצויים אישיים את נרדפי הנאצים.

בהתנהלות המדינה במסגרת הסכם השילומים, יש לטענתם הפרת חובת נאמנות, הפרת התחייבות ואף התרשלות כלפיהם. התובעים ביקשו מבית המשפט אף לדחות טענות המדינה להתיישנות בטענה כי רק לאחרונה נחשפו מסמכים בפרשה שלא היו נגישים לפני כן לתובעים.

להשאיר להסטוריונים

כאמור בית המשפט העליון קבע כי בית משפט יקיים בירור בנושאים שהועלו על-ידי ילדי טהרן. השופטים, מרים נאור וחנן מלצר הצביעו על "גילם המתקדם" של התובעים והורו לבית המשפט "לתור אחר הדרך האופטימלית לניהול הדיון ביעילות".

בדעת מיעוט נותר השופט אשר גרוניס שכתב כי טענות התובעים על נזק עקב פעולות המדינה בהסכם השילומים משנת 1952, נראות "מרחיקות לכת במיוחד כאשר הן מועלות לאחר יותר מחמישים שנה... דומה כי יפה היה להותירו לעיסוק של הסטוריונים". הוא הוסיף כי אילו נשמעה דעתו "ראוי היה לברר בערכאה הדיונית תחילה את השאלה האם כתב תביעה מגלה כלל עילה".