טען שחברה התרשלה בטיפול בנזילה והפסיד

בני מוחה תבע את ת.ד.ה.ר. חברה לאינסטלציה ושיפוצים בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שלא היה מרוצה משירותיה. מכתב התביעה עלה שביום 6.1.08 הנתבעת טיפלה בבעיית רטיבות בקיר המטבח בביתו ובפינת האוכל, ובנזילות בחדר ההסקה שמתחת לבית. לטענתו, הנתבעת ביצעה עבודה לקויה ובעיות הרטיבות לא רק שלא נפתרו אלא נוספו בעיות חדשות כגון: שקיעת אריחי הרצפה, שבירת אריחי קרמיקה, ריקבון בתחתית ארון המטבח ועוד. מוחה צירף חוות דעת שמאי שהעריך את הנזק בסכום של 3,200 שקל. מוחה ביקש פיצוי בסך של 10,000 שקל מבלי לפרט ממה הוא מורכב ובדיון אמר ששילם עבור העבודה סכום של 5,652 שקל.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהעבודה בוצעה בצורה תקינה ומוחה סיפק לה חלק מהריצוף לשביעות רצונו. "דובר בצנרת רקובה לגמרי ובעקבות הרטיבות היה גב הארון רקוב עקב הזנחה. באשר לשקיעת הריצוף, יתכן שהתובע לא המתין עד שהריצוף יתייבש ודרך עליו ולכן נוצר שקע, אם אכן נוצר". הנתבעת הוסיפה שמוחה לא פנה אליה בדרישה לתקן את הטעון תיקון ואם היה פונה - הייתה מתקנת באופן מיידי. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

לאחר שהשופטת אנה שניידר שמעה את הצדדים ועיינה בתמונות ובמסמכים, לרבות חוות דעת שמאי, היא הגיעה למסקנה שדין התביעה להידחות. "מחוות דעת השמאי, שניתנה ביום 25.11.08, עולה כי מדובר במבנה בן כ-60 שנים כאשר משפחת התובע מתגוררת בו מזה כ-14 שנים. השמאי מציין שהסיבה לרטיבות הייתה בלאי הדרגתי (קורוזיה) בצינורות המים. מכאן סביר להניח שהרטיבות פגעה בארון המטבח עוד לפני שבוצעו העבודות נשוא התביעה. זאת ועוד, ביקורו של השמאי בדירת התובע נערך ביום 6.10.08, כעשרה חודשים לאחר ביצוע העבודה על-ידי הנתבעת, ויש בפרק הזמן שחלף כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין העבודות שבוצעו על-ידי הנתבעת".

לדברי השופטת שניידר, מוחה לא התלונן על הליקויים מיד עם ביצוע העבודה ובמהלכה ושילם לנתבעת את התמורה בשל העבודה. "על כן, אין לו להלין בעניין זה אלא על עצמו". השופטת הוסיפה שאף שראוי היה להטיל על מוחה הוצאות - לפנים משורת הדין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.