מערכת ישיבה יוקרתית צריכה להיות עמידה

אשר יצחק תבע את בית מרס מ.ר.נ. יבוא ושיווק רהיטים בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בסכום של 10,500 שקל לאחר שלא היה מרוצה ממערכת ישיבה מעור. מכתב התביעה עלה שהסלון נקנה בחודש דצמבר 2006 תמורת 10,500 שקל ובחודש יוני 2008 התלונן בפני הנתבעת על תופעות של ירידת צבע באזורים מסוימים. לדבריו, הנתבעת צילמה את הריהוט והציעה צביעה חלקית בעוד שירידת הצבע התפשטה ורק צביעה מלאה הייתה פותרת את הבעיה. "הנתבעת הציעה לקחת את הריהוט לצביעה תמורת השתתפות חלקית מצידי וטענה שהאחריות מסתיימת בחלוף שנה וממילא הצעתה היא מלפנים משורת הדין". יצחק התעקש שמעולם לא נאמר לו שהאחריות לסלון תסתיים כעבור שנה.

הנתבעת לא חלקה על כך שלא מסרה תעודת אחריות במסמכי ההתקשרות והודתה שבהזמנה לא דובר על אחריות ותקופתה והדבר נמסר בעל פה. לדבריה, מקובל לתת אחריות לצבע בריפוד עור לשנה וגם עובדה זו נמסרה בעל פה ליצחק. עוד נטען שהנזק לצבע עלול להיגרם משימוש בחומרי ניקוי לא מתאימים, אלא שלא הייתה מחלוקת שיצחק לא קיבל מסמך כלשהו המפרט את המותר והאסור בתחזוקה וניקוי הריהוט. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

בפסק הדין קבע השופט שאול מנהיים, שהמוכר המודע לסוג הרהיט ו"רגישותו" צריך להנחות את הלקוח באשר להגבלות בחומרי ניקוי ותחזוקה. "אין מחלוקת שהדבר לא נעשה כאן, למעט הטענה שהדברים נעשו בע"פ בדיוק כפי שנטען על-ידי הנתבעת גם כי תקופת האחריות נמסרה בע"פ. אין כל סיבה ששני אלה לא יימסרו בכתב ולא מדובר במאמץ חריג או בעלות שיש לה משמעות מצד הנתבעת, בעוד שהתועלת לצרכן ברורה לגמרי והוא יכול לקבל החלטה מושכלת הן לגבי כדאיות הרכישה נוכח תקופת האחריות המוצעת והן לגבי אופן השימוש והתחזוקה בעתיד.

"נראה, אם כך, שיותר סביר לומר שהמוצר שנמכר היה פגום מאשר לומר שלא היה פגום. גם במוצר לא חייב לבוא לידי ביטוי מיידי ולעיתים הוא בא לידי ביטוי רק בחלוף זמן. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע ידע כי אחריותה מוגבלת לשנה אחת. אדם המשקיע מעל 10,000 שקל במערכת ישיבה מצפה למוצר שלא יופיעו בו ליקויים גם בחלוף שנה וחצי. בנסיבות הללו, הכף נוטה לזכות קבלת התביעה לפחות במישור העקרוני, כלומר לקבוע שיש חבות מצד הנתבעת". באשר לפיצוי קבע השופט שיצחק משתמש בריהוט והצהיר שהיה תקין במשך למעלה משנה. "בנסיבות אלה דומה שלא יהיה ראוי לחייב את הנתבעת לשלם את מלוא מחיר העסקה ואוסיף כי התרשמותי מהתמונות איננה כזו שהריהוט אינו ניתן לשימוש כלל. לאור זאת, לא נותר לי אלא לפצות על דרך האומדן. מחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 3,500 שקל".