פרויקט מיוחד מפגיש במאים פלשתינים וישראלים

פסטיבל ירושלים מארח זו השנה השנייה את פרויקט "רגע י-ם" ביוזמת ארגון "עיר עמים", הפועל ליציבות, לשוויון ולעתיד מדיני מוסכם בירושלים. במסגרת הפרויקט יוקרנו שבעה סרטים קצרים דוקומנטריים של במאים צעירים פלשתינים וישראלים, המציגים את מורכבות החיים בירושלים, בין מזרח למערב.

הקרנת הסרטים תיערך ב-14 ביולי בשעה 18:30 באולם סנימטק 3 בסנימטק.

"הפעם התעקשתי שיהיו רק סרטים תיעודיים", אומרת יעל פרלוב, האחראית על הניהול האמנותי של הפרויקט ומפיקת הפרויקט בצוותא עם יריב מוזר. "אני מאמינה שזהו מדיום יותר אמין, יותר פוליטי ויותר חי בו ניתן להסתכל לאמת בעיניים מתוך השטח", הוסיפה.

"הסרטים משקפים באופן רגיש וייחודי את הפנים המורכבות והפחות מוכרות של המציאות הירושלמית", מסבירה אורלי נוי, דוברת עיר עמים. "האסופה מהווה מעין מסע אינטנסיבי אל נבכי העיר, ונוגעת בעצביה החשופים, המהווים את ליבת הסכסוך הישראלי-פלשתיני".

השנה יוקרנו שלושה סרטים של יוצרים ישראלים, שלושה של יוצרים פלשתינים ממזרח ירושלים ועוד אחד פרי עבודה משותפת ביניהם. כל סרט משקף בדרכו את החיים בעיר בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני וההפרדה בין מזרח למערב.

הסרטים המשתתפים בפרויקט הם "נסיך ירושלים" של נואמן שבאנה, "אוטובוס" מאת יסמין נובק, "גטו טאון" מאת עמבר פארס ואבי גולדשטיין, "בחזקת ישראל" מאת רדואן דוחא, "טיפוסי לילה" מאת דניאל גל ו"הכותל הקטן" מאת ליביו בביץ.

"נסיך ירושלים" מאת מואמן שבאנה

עבד אל-קאדר אל-חוסייני מספר את סיפורם של ארבעה מקומות בירושלים הקשורים לאביו, לסבו ולמשפחת אל-חוסייני. דרך עיניו אנו נחשפים לאחת המשפחות הבולטות בחברה הפלשתינית. עבד אל-קאדר מדבר על אביו, פייסל אל-חוסייני, מנהיג פלשתיני שנאבק להשגת עצמאות פלשתין ונאבק במיוחד על ירושלים חופשייה ופתוחה, ועל סבו שעל שמו הוא נקרא, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, שהיה מפקד ההתנגדות הפלשתינית במלחמת השחרור וקיפח את חייו בקרב בקסטל.

"אוטובוס" מאת יסמין נובק

בירושלים יש יקומים מקבילים. לצד 'אגד', חברת התחבורה הלאומית הישראלית, ישנו שירות תחבורה ציבורי פלשתיני. האוטובוסים הפלשתינים משמשים את האוכלוסיה הערבית המתגוררת בחלקה המזרחי של העיר המבקשת להגיע לשכונות ערביות אחרות ולחצות את הגבול לפלשתין. כאשר האוטובוס חוצה את החלק היהודי של ירושלים הוא נושא עמו חלומות מעולם אחר. אך חלומות הם מאפיין אנושי, לא משנה מאין אתה מגיע; הרי כל אחד מאיתנו מצא עצמו פעם מביט מהחלון וחולם. נוסעים, עולים ויורדים, תמיד בתנועה, מנסים לחיות את חייהם בבליל החוקים, החומות, החיילים ואישורי המעבר. האם יגיעו ליעדם? התשובה תלויה בזהותם.

"גטו טאון" מאת עמבר פארס ואבי גולדשטיין

מחנה הפליטים שועאפט ממוקם בשולי ירושלים. תושבי המחנה, בעלי תעודת זהות כחולה מוצאים את עצמם כיום מופרדים מהעיר במחסום. לכודים בין שני עולמות, הישראלי והפלשתיני. המחנה, שנמנעים ממנו שירותים בסיסיים ופיקוח, הפך לשטח הפקר שסובל מסמים ומאלימות. מתוך המאבק היומיומי להישרדות וזהות עולה "G-Town", קבוצה של ראפרים צעירים המעניקה קול לחיים במחנה ומגדירה את הסגנון הירושלמי של הראפ הפלשתיני.

"חמאם אל-עין ואני" מאת ניהאד סברי

הסרט מציג את חמאם אל-עין, שבעיר העתיקה בירושלים. החמאם (בית המרחץ) הזה נבנה על-ידי השליט הממלוכי סייף א-דין אל נאסירי, בערך בשנת 1336. מה שנותר מהחמאם הוא החדר ששימש לחימום המים ולאחסון מגוון סחורות. כיום, ארגון המתנחלים 'עטרת כוהנים' בונה בית כנסת לצד החומות הפנימיות של החמאם. הבנייה מפרה את היחסים העדינים שבין הוואקף המוסלמי וישראל ושגרת יומם של התושבים המוסלמים שגרים בסמוך.

"בחזקת ישראל" מאת רדואן דוחא

בית הקברות מאמן אללה ממוקם במערב ירושלים בסמיכות למרכז המסחרי "ממילא" חלק מבית הקברות, שבו קברים איסלאמיים עתיקים, הפך לחניון וכיום בונים על חלק נוסף משטחו את מוזיאון הסובלנות. מר מוחמד דג'אני, פלשתיני בן 82, מבקר בבית הקברות ומספר לנו על בני משפחתו שנקברו בו מאז ראשית המאה ה-20.

"טיפוסי לילה" מאת דניאל גל

הסרט עוקב אחר קבוצת גברים פלשתינים צעירים שמרוויחים את לחמם בעבודה בענף הבנייה בישראל. כדי להגיע לעבודה, עליהם לטפס מעבר לחומה.

"הכותל הקטן" מאת ליביו בביץ

הסרט מתעד יום בחיי "הכותל הקטן", מהזריחה ועד חצות. הכותל הקטן הוא סמטה צרה שנחשבת בעיני הישראלים כהמשכו של הכותל המערבי. לתושבים פלשתינים מקומיים, הסמטה מוכרת כרבאת אל-כורד ומשמשת כמעבר לבתיהם וכאחת הכניסות להר הבית. הסרט מתעד את מהלך יום שישי מהזריחה ועד חצות בכותל הקטן המשמש כנקודת מפגש ייחודית בין מתפללים ותושבים מוסלמים ויהודים.