לא להגזים: הירשזון אינו "הנענש החמור ביותר"

עונשו של אברהם הירשזון, שירד מגדולתו והופך משר לנאסר, אומנם חמור וראוי, אבל לא צריך להגזים: כמה כלי תקשורת התבטאו אתמול (יום ד', 24.6.09) שזהו "העונש החמור ביותר שנגזר עד היום על איש ציבור". זה פשוט לא נכון. מי שכותב או אומר זאת, איננו מכיר את ההיסטוריה הכלכלית-משפטית של המדינה. כבר בשנות השבעים היו לפחות שלוש דוגמאות מפורסמות של אישי ציבור, שנידונו לתקופות מאסר ארוכות יותר:

* מיכאל צור היה מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה, ואחר-כך יו"ר חברת השיט הלאומית "צים", ומנכ"ל "החברה לישראל", שזכתה לחוק מיוחד לכבודה בכנסת. באמצע שנות השבעים הורשע בפרשיה כלכלית מורכבת, הקשורה בהתמוטטות עסקים בשוויץ. הוא נידון ל-15 שנות מאסר.
* אשר ידלין, מנכ"ל קופת חולים, שכבר נבחר על-ידי הממשלה לנגיד בנק ישראל. בסוף 1976 נעצר בחשדות לקבלת טובות הנאה אישיות, בפברואר 1977 נידון, על-ידי אותו בית משפט מחוזי בתל אביב, ל-5 שנות מאסר.
* דוד פלד, מנכ"ל המכס והאיש מספר 3 בצמרת משרד האוצר, נעצר בסוף שנות השבעים, הועמד לדין ונידון ל-5 שנות מאסר על קבלת שוחד מיבואני רכב ידועים. מאסרו קוצר בשל סיבות אישיות.

אין מקום לשבח בהתלהבות יתרה את בית המשפט ואת הפרקליטות, על העונש החמור שהושת על הירשזון. ראוי לזכור עובדה אחת, לפחות, לדוגמא: העבירות, שעליהן נשלח ידלין לכלא ל-5 שנים, קלות יחסית לעומת עבירות השחיתות של היום. די אם נזכיר, שאחת העבירות המרכזיות שעליהן הורשע היתה, שלא שילם מס שבח על מכירת דירה.