פרשת נספי השואה: "לאומי מפר בבוטות את החוק"

לראשונה בישראל הגישה (יום ד', 24.6.09) החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי שואה תביעת ענק על סך של כ-300 מיליון ש"ח כנגד בנק לאומי, בשל אי השבת רכושם של אלפי יהודים שנספו בשואה, אשר עדיין מוחזק בידי הבנק, לטענתה.

החברה דרשה מהבנק עד כה את סכום העתק, בגין כ-3,577 חשבונות של נספי שואה המוחזקים בבנק. זאת, מתוך כ-4,000 חשבונות המוחזקים בחמשת הבנקים המרכזיים בישראל בהיקף של למעלה מחצי מיליארד ש"ח. בד-בבד, ממשיכה החברה לבדוק קיומם של חשבונות נוספים בבנק וצפויה להעלות באופן ניכר את סכום התביעה בהמשך.

יש לציין, כי בתחילה דרשה החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה מבנק לאומי סכום של 186 מיליון שקל, אולם משנתקלה בסירובו, העלתה את סכום התביעה ל-305 מיליון שקל.

בבסיס התביעה עומדת טענת החברה כי הבנק נושא באחריות משפטית, מוסרית והיסטורית להשבת הנכסים, בערכם הריאלי, ליורשי הנספים, אשר רבים מהם ניצולי שואה בעצמם.

בכתב התביעה נטען ע"י החברה כי הבנק מסכל באופן שיטתי כל ניסיון לאתר את הנכסים ולהשיבם לבעליהם והוא אף מפר את החוק במספר מישורים: ראשית, כאשר סירב לאורך השנים, החל משנותיה הראשונות של המלחמה ועד היום, לשתף פעולה עם גורמים שונים שביקשו לקבל מידע אודות פיקדונות יהודי אירופה, זאת למרות ההוראות המחייבות להעביר כל מידע לגבי נכסים עזובים. שנית, כאשר נמנע מלפרסם, כמתחייב, את העובדה שמוחזקים בידו כספים שלא נדרשו, כמו גם כאשר לא עשה דבר כדי לאתר את יורשי הנספים. גם כיום אומרים בחברה לאיתור הנכסים כי עצם סירובו של הבנק להחזיר את כספי הנספים ליורשיהם ולחברה, מהווה הפרה בוטה וחמורה של חוק הנכסים של נספי שואה.

עוד נטען בתביעה כי רכושם של קורבנות השואה היווה ערב המלחמה חלק משמעותי, של למעלה מ-70%, מיתרות ההון בבנק. הבנק הפיק רווחים מכספי הנספים וממשיך לעשות בהם שימוש להשקעותיו וליהנות מערכם הריאלי ומהריביות עד עצם היום הזה.

בנוסף, אומרים בחברה לאיתור הנכסים, שנים לאחר שהצהיר הבנק כי אין בידו כל מסמכים ונתונים חדשים לגבי רכוש של נספי שואה, בבדיקה שנערכה בבנק נמצאו מסמכים המעידים על קיומם של החשבונות, ואף החלו להגיע לחברה מסמכים כאלה מיורשים וקרובי משפחה של נספי שואה, עובדה המוכיחה, לטענתה, את הסתרת קיומם של החשבונות ואפילו את ההטעיה המכוונת של הבנק את היורשים.

לאומי: "תביעה מופרכת"

התביעה הוגשה לביהמ"ש המחוזי בירושלים, באמצעות עו"ד יעקב וינרוט, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה ויועצה המשפטי של החברה, עו"ד נדב העצני, מתוקף חוק נכסים של נספי השואה משנת 2006. החוק חוקק לאור מסקנותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית, אשר קבעה כי מי שמחזיק בישראל נכסים של נספי שואה חייב להעבירם לחברה לאיתור ולהשבת הנכסים, אשר הוקמה מתוקף חוק זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנקבעו על-ידי ועדה מיוחדת, וכן כי על החברה לפעול לאיתור יורשי נכסי הנספים ולהשבת הרכוש לידיהם.

לטענת הבנק, אין בידו כל כסף השייך לנספי שואה ולפיכך החוק לא חל עליו. עו"ד רם כספי, המייצג את הבנק, אמר כי "מדובר בתביעה מופרכת מיסודה שאין היא באה אלא לכסות על מחדלי הארגון. בנק לאומי העמיד את כל המשאבים הנדרשים לצורך בדיקת הנתונים אשר הועברו על-ידי הארגון".

עוד נמסר מהבנק: "יאמר כי במהלך העבודה מול הארגון נתגלו לדאבוננו כשלים מדאיגים בפעולותיו. במאות התיקים שהתבקש הארגון לבדוק נמצאו טעויות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.יש לציין כי בנק לאומי מיוזמתו, העביר 20 מיליון שקלים לטובת הארגון וזאת מתוך מחויבותו העמוקה לנושא".

לדברי מנחם אריאב, יו"ר החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי שואה, סירובו של בנק לאומי להשיב את הכספים והתנהלותו בפרשה מקוממת, פסולה ומהווה עבירה בוטה על החוק. "צר לי שהבנק הגדול במדינה בחר כל השנים להתנער מחובתו כלפי הנספים בשואה ובני משפחותיהם והפיק רווחים מכספי הקורבנות ועל גבם, בעוד הוא מסרב להחזיר ליורשים את המגיע להם ע"פ חוק. אנו רואים בלאומי האחראי הישיר לרכושם של היהודים שבחרו להפקיד דווקא בו את כספיהם, רק משום שהיה הבנק הציוני הגדול בארץ והם היו בטוחים כי יגן על רכושם".

הוא ציין עוד כי מדובר בכתב אישום חריף מאין כמותו כנגד בנק לאומי וכי בחברה מצפים מהנהלת הבנק להתעשת ולפעול למען החזרת הכספים ליורשים ולסייע בידם לעשות צדק היסטורי עם יורשיהם של נספי השואה לאחר 65 שנות הזנחה.

בכוונת החברה גם לנהל בתקופה הקרובה מאבק ציבורי רחב היקף במטרה להשיב את כספי הנספים.

הבנק הגדול לפני קום המדינה

חשבונות יהודי אירופה נפתחו בבנק אנגלו-פלסטינה, לימים בנק לאומי, ערב מלחמת העולם השנייה. היהודים בחרו להפקיד בבנק את כספם בשל היותו הבנק היהודי הציוני החשוב והגדול בתקופה ההיא, שהוקם בין השאר כדי לממן ולקיים את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. השקעות היהודים בבנק נעשו כדי להבטיח את עתידם נוכח התגברות האנטישמיות וכן מטעמים ציוניים או לצרכי השקעה. לימים התברר כי רבים מן היהודים שהשקיעו בבנק נספו בשואה וחשבונותיהם נותרו בידי הבנק או הועברו כאמור לבריטים ולמדינה שקמה.