סיכון ל'חיידק הטורף' מנשיכות כלבים וחתולים

רופאים המטפלים בנשיכות מכלבים וחתולים צריכים להיות מודעים לסיכונים מזיהום ב-MRSA (סטפילוקוקוס-עמיד-למתיצילין). כך מזהירים היום (ב', 22.6.09) חוקרים אמריקנים.

במסגרת סקירה שפרסמו ב-"Lancet Infectious Diseases", דיווחו החוקרים על עדויות לסיכון מזיהום מנשיכות של חיות מחמד.

לדבריהם, זיהומים מ-MRSA במסגרת הקהילה הופכים נפוצים יותר, וקיים סיכוי הולך וגובר לכך שהם מועברים בין בני אדם לבעלי חיים. ההשערה היא כי אלו הבעלים, ולא חיות המחמד שלהם, הנושאים את ה-MRSA.

בכל שנה, נשיכות מכלבים וחתולים אחראיות לכ-1% מהביקורים בחדרי המיון בארצות הברית ובאירופה. כ-60% מהנשיכות הן מכלבים, ו-10%-20% מחתולים.

בנים בגילאים 9-5 נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לנשיכות כלבים, בגלל גובהם. ילדים בדרך כלל ננשכים בפניהם, בצווארם או בראשם.

נשיכות מחתולים שכיחות יותר בקרב נשים וקשישים. הן בדרך כלל גורמות לפצעי דקירה עמוקים יותר מאלו של הכלבים, ונושאות סיכון גבוה יותר לזיהומים ולמוגלה ברקמות הרכות.

זיהומים חמורים הופיעו בכ-20% ממקרי הנשיכה, ונגרמו מחיידק בפי החיה, יחד עם גורמים זיהומיים אחרים מעורו של האדם. אחד הסיבוכים המסוכנים מהמצב הוא אלח דם.

התפשטות מהירה

MRSA - סטפילוקוקוס אאורוס העמיד למתיצילין - אינו שכיח בחיות מחמד, אך שכיחותו עלתה לאחרונה.

צוות החוקרים, מאוניברסיטת דרום פלורידה, ציין כי "ככל שיש עלייה בשכיחות ה-MRSA בקהילה, כך מצטברות יותר ויותר עדויות רפואיות להתנחלות MRSA בחיות מחמד, שמרמזות לעיתים קרובות על זיהום ישיר מהבעלים.

התנחלות של MRSA תועדה בבעלי חיים כמו סוסים, כלבים וחתולים ובעלי חיים אלו נמצאו כ"מאגר פוטנציאלי של זיהומים".

זיהומי עור בחיות מחמד הקשורים ל-MRSA מופיעים בצורות רבות ומתפשטים בקלות לבעלים.

כל זיהום מ-MRSA שמקורו בחיות מחמד מטופל בתרופות, באותה דרך בה מטפלים בזיהומים אחרים מ-MRSA.

החוקרים ציינו כי בעלי חיות המחמד אינם מודעים לעיתים קרובות לפוטנציאל של העברת פתוגנים מסכני חיים מהכלבים ומהחתולים שלהם.

לכן, הם ממליצים לרופאים להמשיך לעודד את אוהבי החיות לבדוק היטב את ההיסטוריה של חיית המחמד שלהם ולהיות מודעים לכך שמחלות הקשורות אליהן ניתנות למניעה בעזרה מודעות, חינוך ונקיטת אמצעי זהירות פשוטים.