רצה לעזור לאחיו ושיקר שרכבו נגנב

נביל קרקי, 36, (נאשם 1) הודה בעובדות כתב אישום מתוקן לפיו, בתאריך 13.9.05 נהג אחיו, נאסר קרקי (נאשם 2), ברכב ושוטרת הורתה לו לעצור בצד, ולהציג רישיונות והוא השיב ששכח את ארנקו וברח רגלית מהמקום מאחר שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה. בהמשך ביקש מנביל קרקי להתלונן במשטרה שרכבו נגנב, כדי שלא ייתפס בעבירות שביצע והלה עשה כן ומסר הודעה כוזבת שרכבו נגנב באותו בוקר. בתאריך: 29.10.08 נדון נאשם 2, על-פי הסדר טיעון, למאסר על תנאי של 3 חודשים ולקנס בסך 2,000 שקל.

לגבי נביל קרקי, הגיעו הצדדים להסדר לפיו לאחר קבלת תסקיר תטען המדינה להרשעה, מאסר על תנאי וקנס, והסניגור יעתור לשירות למען הציבור ללא הרשעה. בתסקיר שירות המבחן נרשם שנביל קרקי מנהל אורח חיים תקין בדרך כלל ולעיתים מתקשה להעריך את ההשלכות של מעשיו ופועל ללא הפעלת שיקול דעת מעמיק. לגבי העבירה צוין שלקח אחריות והביע חרטה. שירות המבחן המליץ שלא להרשיעו כדי לא לפגוע בעתידו התעסוקתי ולהטיל עליו שירות למען הציבור בהיקף 140 שעות.

קרקי טען שאין לו עבר פלילי וביצע את העבירה מתוך שיקול דעת מוטעה ורצון לעזור לאחיו ולא הייתה אמורה לצמוח לו טובת הנאה מהמעשה. כמו-כן שהרשעתו עלולה לגרום לפיטוריו מעיריית ירושלים ולפגוע בעתידו התעסוקתי והמקצועי.

המדינה ביקשה לאמץ את ההסדר, וציינה שאין לה התנגדות שהקנס שיוטל יהיה נמוך מזה שהושת על אחיו - נאשם 2. המדינה הוסיפה שמאחר שמדובר בעבירה חמורה, אין הצדקה לסיים את ההליך ללא הרשעה.

שיקול דעת מוטעה וחוסר הבנה

שופטת בית משפט השלום בירושלים רבקה פרידמן-פלדמן, הדגישה בפסק הדין שהכלל הוא שמי שהובא לדין ונמצא אשם - יורשע בעבירות שיוחסו לו. "האמצעי של הימנעות מהרשעה יופעל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר נמצא שחומרתה של העבירה קטנה מהנזק שייגרם לנאשם אם יורשע. הימנעות מהרשעה כאשר אין לכך כל צידוק ממשי, איננה נכונה ואף פוגעת בעקרון השוויון בפני החוק".

לדבריה, הנאשם הינו אדם נורמטיבי, בן 36, נשוי ואב לילדים קטנים שסיים 12 שנות לימוד ומזה 18 שנה עובד בעיריית ירושלים וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. "שירות המבחן הסביר את מעשיו באופיו וברצונו לשמור על בני משפחתו, ונראה כי מעשיו נעשו בשל שיקול דעת מוטעה וחוסר הבנה בנוגע לתוצאות מעשיו, ולא בשל רצון לקבל תמורה או ממניעים עבריינים. מאידך, מדובר בעבירה חמורה - שיבוש הליכי משפט תוך מסירת תלונה כוזבת במשטרה, שיש בה כדי להכביד על המשטרה העמוסה ממילא, ותוך 'חיפוי' והגנה של הנאשם על אחיו שנהג ברכבו ללא רישיון".

הופטת ציינה כי "מלבד אמירה סתמית לפיה הנאשם עלול להיות מפוטר ממקום עבודתו אם יורשע, לא הובאה כל ראיה לכך ונראה כי הדבר לא נבדק באופן ממשי. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להימנע מהרשעתו של הנאשם". השופטת קבעה שיש להתחשב בהודאתו של נביל קרקי ובהעדר עבר פלילי, באמור בתסקיר שירות המבחן, ובהתחשב בעונש שנגזר על אחיו נאשם 2 - היוזם של העבירה, בעל האינטרס המרכזי שלחובתו הרשעות קודמות. "ניתן להסתפק במאסר על תנאי וקנס נמוך מזה שהוטל על נאשם 2".

בסופו של דבר נגזר עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים וקנס בסך של 1,000 שקל.