5 סיבות ללכת הערב להופעה של כריס קורנל

עוד כמה שעות, הערב ב-21:00, יעמוד על במת גני התערוכה בתל אביב אחת מאגדות הרוק הגדולות של שנות ה-90. נכון, כריס קורנל לא מגיע לכאן בליווי להקתו לשעבר סאונדגרדן, מאגדות הגראנג' של שנות ה-90, ונכון, האלבום האחרון שלו מפוקפק, אבל עדיין מדובר כאן ביוצר עם תא מטען עמוס ברפרטואר רוק משובח. עבור אלו שמנסים לגמד את בואו של קורנל לארץ הקודש, אספנו חמש סיבות שבזכותן אולי תשתכנעו ללכת להופעה, למרות שגם סיבות הנגד נשמעות לנו הגיוניות.

כי הוא היה שם כשהכל התחיל

סאונדגרדן נחשבה לאחת מהלהקות המוערכות בסצינה המקומית של סיאטל בסוף שנות ה-80. כאשר להקות כמו נירוונה, פרל ג'אם ואפילו סקרימינג טריז התחילו לחוות פרסום מאסיבי בחסות הלייבל סאב-פופ, הם עדיין נשארו קצת בצל. למרות תחושת "אנחנו גידלנו את הילדים הללו שעושים עכשיו ים כסף ואנחנו עדיין מופיעים ברוקסן" הלהקה הצליחה לפרוץ באמצע שנות ה-90 גם לקהל הרחב. עד אז, קורנל וחבריו לא התפשרו ועשו מוזיקה קשוחה ולא פופית בעליל, למעט שיתוף הפעולה של קורנל בלהקת הכוכבים "Temple of the Dog". השירים היו מצויינים (הם אפילו זכו לקאבר על-ידי המלך ג'וני קאש) אבל רק כאשר הם הנמיכו קצת את הגיטרות ב-"Superunknown" הם הצליחו לזכות בהערכת רוכשי הדיסקים. אז אם גדלתם על ברכי סצינת סיאטל, אתם חייבים לדפוק נוכחות ולהשביע את בלוטת הנוסטלגיה.

בגלל הקול

קורנל, שמנסה נואשות להחיות את הקריירה שלו בשנים האחרונות, ממשיך להציג גם היום את אחד הקולות המזוהים בעולם הרוק. רוב הסיכויים הם שברגע שקורנל יפנה לאחד מלהיטי העבר שלו ויחליט לפתוח מבערים, תחוו צמרמורת ממש כמו בשנות ה-90, כששמעתם לראשונה את "Jesus Christ Pose". למרות שהחיבור עם "Audioslave" לא הצליח לייצר שירים הדומים ברמתם לאלו של סאונדגרדן, קורנל לא איבד את הכושר והקול המובחן של קורנל נשמע ממש כמו לפני שני עשורים.

בגלל להיטי תחילת הדרך הקשוחים

רוב הסיכויים הם שלא תזכו לשמוע את להיטי Temple of the Dog - "Hunger Strike" ו-"Say Hello to Heaven", אבל יתכן שלהיט או שניים מ-"Bad Motor Finger", אלבומה השלישי של סאונדגארדן מ-1991, כן יצליחו להשתחל לליין-אפ. קורנל יודע היטב מה מעריציו מחפשים, וינסה לאזן בין קידום אלבומו הנוכחי לבין הרוק המוטרף של אלבום המופת מ-91, שמרכז את כל מה שטוב בפרק א' בחייה של סאונדגרדן.

בגלל השירים המצוינים של אמצע שנות ה-90

1994 הייתה שנת מפנה בקריירה של כריס קורנל וחבריו בסאונדגרדן. אם ב-1991 הם חשבו שהם כבר מריחים את ההצלחה, שלוש שנים אחר כך הגיע "Superunknown" והכניס את החבר'ה למציאות הצלחה שונה לגמרי. האלבום, שהוקלט לאחר שלוש שנים של הופעות בלתי פוסקות ברחבי העולם, שיחרר משהו נינוח יותר וכמעט סהרורי. הוא הציג סאונד עמוק ומתוחכם יחד עם מספר להיטים לא מבוטל. למעשה, אין באלבום הזה שיר שהוא לא להיט פוטנציאלי. "Black Hole Sun" הוא השיר המוכר ביותר שהותירה הלהקה מאחוריה. קורנל הודה כי הם לא התכוונו להוציא את השיר כסינגל, אבל חברת התקליטים לחצה. למרות מיאוסו של השיר, ביצוע חי של קורנל עשוי להיות חוויה מרטיטה. בנוסף ללהיט הנ"ל מסתתרים באלבום עוד פנינות חמד כמו "My Wave" וכמובן "Fell On Black Days". אלבומה האחרון של הלהקה, שיצא ב-1996, לא מוצלח כקודמו, אבל אנחנו ממש לא נתנגד לשמוע את "Pretty Nuse" האלמותי.

כי יותר גרוע מהאלבום האחרון לא יכול להיות

בניסיון להמציא את עצמו מחדש לאחר הפאזה המיותרת אך הלא מזיקה עם חברי "רייג' אגנסט דה משין" לשעבר ב"אודיוסלייב", החליט קורנל לשתף פעולה עם המפיק העסוק בתבל, טימבאלנד. ייצור הכלאיים, שנקרא Scream, כל-כך רע וחסר אופי שחבל להרחיב את הדיבור עליו. מספיק שתנסו לחשוב על קורנל מלהג על אר-אנ'-בי כדי שתחטפו חלחלה. ברחבי הרשת כבר מסתובבים ביצועים מחודשים של שירי האלבום החדש בניחוח רוק מחוספס, לאחר שגם קורנל הבין את גודל הפאדיחה שנוצרה בשיתוף הפעולה המעצבן. נקווה למעט שירים ככל האפשר מהאלבום הזה בהופעה.