בית המשפט החליט: לאפשר הרצאת הרב אמנון יצחק בתיאטרון הקאמרי

שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר ורדי קובי, החליט לקבל את הבקשה שהגישו שניים מאנשיו של הרב אמנון יצחק, והורה לתיאטרון הקאמרי בתל אביב לאפשר הרצאת הרב יצחק בתיאטרון. ההרצאה תהא איפוא, כמתוכנן, ביום 26.2.03.

הבקשה הוגשה על-ידי שלמה אנשלזון ודינור (ברק) שרעבי. בבקשה שהגישו באמצעות עורכי הדין דוד לביא וחיים כפיר - "בקשה דחופה למתן צו עשה זמני במעמד צד אחד", הם טוענים, כי הופעתו של הרב יצחק נשללה, ואם לא ייתערב בית המשפט, ייגרם להם נזק גדול.

המבקשים טענו, כי מנהלי התיאטרון התנערו מההסכם כתוב, טירפדו את הופעתו הראשונה של הרב אמנון יצחק, ועתה הם מסרבים לאפשר את הופעתו השנייה, שבה אמורים להשתתף כ-900 איש. הטירפוד בוצע, למרות ששולמה מקדמה ונמסרו צ'קים כמוסכם, נעשתה מכירת כרטיסים למופע, וגם הודפסו מודעות והזמנות.

בכתב התביעה נטען, כי סיבת הביטול נחשפה ביום 19.2.03. במשדר גלי צה"ל רואיין שלמה מסלאווי, חבר דירקטוריון בתיאטרון הקאמרי, וזה הודה בראיון כי העילה האמיתית לביטול החוזה שנכרת היא שלגישתם של מנהלי התיאטרון, האירוע עם הרב אמנון יצחק איננו בגדר "אירוע תרבותי".

בית המשפט קיבל א הבקשה, הורה לאפשר קיום הופעת הרב וחייב את תיאטרון הקאמרי לשלם למבקשים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

ביהמ"ש קבע, כי התנהגותו הנהלת התיאטרון הינה תמוהה וכי הניסיון לטרפד הופעת הרב נעשה שלא כדין. במהלך הדיון נמצא, כי התיאטרון הציג מצג שווא - בחלק מהטענות שהעלה, ואף ניהל הליך סרק, הכל במטרה לטרפד הופעת הרב, שאינה עומדת בקנה אחד עם אותה "תרבות" עימה מזדהים חלק ניכר ממנהלי התיאטרון. בית המשפט מתח ביקורת במיוחד על יו"ר מועצת המנהלים של התיאטרון, אבי-גיא , שלא פעלה לכיבוד ההסכם שנחתם.

בית המשפט קבע עוד: "חוזים יש לכבד ואין למנוע זכות קנויה לחופש הדיבור והביטוי המעוגנת בחוזה, במיוחד לאור העובדה שמלכתחילה היה ידוע מראש תוכן האירוע ומאפיניו כשעל אחת כמה וכמה יש לדרוש מגופים כמו התיאטרון לכבד את חופש הביטוי.

השופט ורדי כתב בהחלטתו [ציטוט]:

".... המחלוקת בין הצדדים הינה לא לגבי עצם קיומו של ההסכם אלא לגבי זכות המשיבים לבטל הסכם זה והאם יש זכות למבקשים לאכוף את קיום ההסכם וקיום הכנס שאמור להיערך מחר – 26/2/03, כשטענתה העיקרית של המשיבה מס' 2 שהיא לא מחויבת עפ"י ההסכם שנערך ע"י המשיבה מס' 1"

"...החלטתי לקבל את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

א. כללי

מדובר בהתנהגות תמוהה של המשיבות, תוך ניסיון של המשיבה מס' 2 להעלאת טענות "מן הגורן ומן היקב" בניסיון להיחלץ מההסכמה החוזית שהשגה בין המשיבה מס' 1 לבין המבקשים, ללא ביסוס כדין לכך ותוך מניעות להתנהגות זו שיש לדחותה, כמו גם את התובענה עצמה.

ב. .... במקרה שבפניי היה ברור לצדדים ונאמר באופן מפורש ובריש גלי בהסכם שמדובר בכנס תומכי הרב אמנון יצחק ושהמטרה הינה עריכת כנס בהשתתפות הרב אמנון יצחק.

... שגב' דפנה הררי (אחראית ההזמנות בקאמרי א.ק.) שאלה אותו אם מדובר ברב אמנון יצחק במחזיר בתשובה הוא השיב שכן, ולאחר מספר ימים נתנה לו תשובה חיובית לעריכת הכנס וכן שביום 17/2/03 אמרה לו גברת הררי שהכל יהיה בסדר ושיסיר כל דאגה מלבו.

מדובר במצג חד-משמעי שהוצג ע"י המשיבה מס' 1 למבקשים על קיום הכנס וזאת עד ימים ספורים לפני מועד הכנס ולאחר שהמבקשים הסתמכו על מצג זה, שילמו את הכסף עבור הכנס, הוציאו והדביקו כרזות פרסום, עשו טלפונים ומכרו את כל הכרטיסים למופע ובכך שינו את מצבם לרעה, דבר היוצר השתק ומניעות כלפי המשיבות.

תמוה כיצד למרות שנות פעילות רבות ומשותפות ולמרות שמנכ"ל המשיבה מס' 1 - מר נועם סמל היה מעורב אישית בקבלת ההחלטה לגבי אישור הכנס (כפי שאמרו גב' הררי וגב' אבי-גיא) לא מצאו המשיבות לנכון להגיש תצהיר מטעם המשיבה מס' 1 ו/או להעיד את מר סמל ו/או גב' הררי לגבי גרסתם העובדתית והנימוקים שהביאו אותם להתקשר בהסכם הם המבקשים לעריכת כנס בהשתתפות הרב אמנון יצחק. אי התייצבות המשיבה מס' 1 מחזק את טענות המבקשים ומחליש את טענות המשיבה מס' 2 מבחינה עובדתית וראייתית.

בנוסף, למרות האמור בסעיף 4 לחוזה לגבי אישור בכתב מוקדם של המשיבה מס' 2 למכירת השימוש בבניין התיאטרון (כשספק אם מדובר במקרה דנן במכירת שימוש), לא נהגו כך הצדדים בפרקטיקה, כפי שהדבר עולה גם מקיומם של כנסי היי-טק שהתקיימו בעבר באולם תיאטרון הקאמרי ללא אישרו המשיבה מס' 2 (ראה נ/2 ועדות גב' אבי גיא).

ע"פ סעיף 25 לחוזה, אם המשיבה מס' 1 תשתמש בבניין התיאטרון למטרה אחרת מזו הנקובה בחוזה – על המשיבה מס' 2 להזהיר בכתב את המשיבה מס' 1 על ההפרות האמורות ורק אם המשיבה מס' 1 חזרה והפרה פעם נוספת – רשאית המשיבה מס' 2 לבטל את ההסכם ולהפסיק את רשות השימוש בתיאטרון למשיבה מס' 1, תוך הודעה בדואר רשום . במקרה דנן לא עשתה המשיבה מס' 2 שימוש בזכות זו, לא שלחה אזהרה למשיבה מס' 1 ולא ביטלה את החוזה ואת הרשות למשיבה מס' 1 כפי שהיה עליה לעשות בהתאם לחוזה.

מכתב הביטול של ההסכם עם המבקשים... נשלח ע"י המשיבה מס' 1 ולא ע"י המשיבה מס' 2, כשמנימוקיו המופרכים ניתן ללמוד על ניסיונות המשיבים להיחלץ מההסכם עליו חתמה המשיבה מס' 1.

כך במכתב זה נאמר שהסיבה הראשונה לביטול ההסכם הינה שהמבקשים פרסמו את האירוע כהצגה המועלית ע"י תיאטרון הקאמרי, תוך עשיית שימוש בוטה בשם, בלוגו ובמוניטין של תיאטרון הקאמרי, דבר המהווה מצג שווא, גניבת עין והפרת סימני מסחר.

טענה זו מופרכת על פניה, שכן ברור שלא מדובר במצג כזה וניתן לראות מהכרוזים (נספח ו' לתובענה) שמדובר בערב שבו הרב אמנון יצחק מופיע בתיאטרון הקמרי המצויין בכרזה כמקום שבו נערך הכנס ולא תוך שימוש בלוגו ובמוניטין של תיאטרון הקאמרי.

חולשת הטיעון הנ"ל מצביעה על חולשת טענות המשיבות לגבי הביטול וניסיונם למצוא תירוצים ועילות לביטול ההסכם כשרק לאחר מכן מופיעה במכתב הנ"ל הסיבה הנוספת לביטול – שהמשיבה מס' 1 לא קיבלה הרשאה מהמשיבה מס' 2 להעברת האולם לרשות המבקשים וגם טענה זו יש לדחות מכל וכל.

... למרות שבפני המשיבה מס' 2 עמדה חוות דעת משפטית מנומקת היטב שיש לכבד את ההסכם, בחרה המשיבה מס' 2 לנהל את הדיון במקום לכבד את הסכמות והתחייבות המשיבה 1, ורק למשיבה מס' 2 פתרונים מדוע עשתה כן.

גם מאזן הנוחות ושיקולי היושר נוטים באופן ברור במקרה זה לטובת המבקשים, שכן מדובר בקיום התחייבות לגבי ערב חד-פעמי בתיאטרון הקאמרי הישן, כשבמועד הנקוב עין תכנית להופעה אחרת בתיאטרון וזאת מול הפרסומים ומכירת הכרטיסים שנעשו ע"י המבקשים.

חוזים יש לכבד ואין למנוע זכות קנויה לחופש הדיבור והביטוי המעוגנת בחוזה, במיוחד לאור העובדה שמלכתחילה היה ידוע מראש תוכן האירוע ומאפייניו, כשעל אחת כמה וכמה יש לדרוש מגופים כמו המשיבות לכבד את חופש הביטוי.

התוצאה הינה שאני מקבל את התובענה ומצהיר כי ההסכם תקף ונותן צו עשה המחייב את המשיבים לקיים את ההסכם ולקיים את הכנס של תומכי הרב אמנון יצחק בתיאטרון הקאמרי ברח' דיזינגוף 101 ת"א ביום 26/2/03, בהתאם לאמור בהסכם בין הצדדים.