שבס בערעור שהגיש: הורשעתי על-יסוד תמיהות חשדות וספקולציות של השופט

שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, הגיש היום (15.1.01) לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שהרשיעו בעבירה של ניסיון לקבלת שוחד. בית המשפט גזר על שבס שתי שנות מאסר וקנס כספי, וכן עונש מאסר על תנאי.

בית המשפט המחוזי זיכה את שבס ממרבית העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לרבות: שני אישומים בעבירות שוחד לכאורה. עתה הוא מערער, כאמור, על ההרשעה באישום שבו הורשע, ולחילופין - על העונש שהוטל עליו. המדינה הגישה ביום 14.1.01 ערעור על החלטת בית המשפט שלא להרשיעו באישום השלישי ("פרשת שולדנפריי").

בכתב הערעור מבקש שבס לבטל את קביעותיו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אדמונד לוי. שבס טוען בערעור, כי השופט הנכבד הרשיעו על יסוד תמיהות, חשדות וספקולציות - תוך התעלמות גורפת מעדויות ומראיות. בערעורו הוא טוען, בין היתר: "בפסק דין זה הורשע אדם ואיש ציבור שאין דופי בעברו בעבירה של ניסיון לקבלת שוחד והפרת אמונים בלא ראיות, על יסוד תמיהות, חשדות וספקולציות מחשבתיות, תוך התעלמות גורפת מעדויות ומראיות... הכשל המרכזי בפסק הדין נעוץ בשימוש המסיבי שנעשה, לאורך כל הכרעת הדין, ב"תמיהות" כתחליף לראיות, "תמיהות", שהועלו מלכתחילה כלפי התנהגות של אחרים (ולא של המערער)".

"אם לא די בכך, רצופה הכרעת הדין בכשלים לוגיים ובסתירות פנימיות קשות, חלקן בלתי ניתנות ליישוב, והיא לוקה בהפעלת אמות מידה שונות בניתוח הראיות; לא הובאה ראיה וחצי ראיה של ממש להוכחת מניע אישי כלשהו של המערער בעיסקה; המערער הורשע, איפוא, מחמת הספק".

בכתב הערעור שוטח שבס - באמצעות פרקליטיו, עורכי הדין דב ויסגלס, מיכה פטמן ואסי שריב - אחת לאחת, את המהלכים שנוהלו לזימונו של נשיא אותה מדינה זרה (על-פי פרסומים זרים, המדובר בטיוואן). הוא כופר בקביעתו של בית המשפט, לפיה "חטאו" הוא בכך שהבטיח ביוני 1994 לאנשי עסקים לזמן את נשיאה של אותה מדינה זרה לביקור רשמי בישראל. שבס טען במשפט, כי הוא פעל בידיעתו של רבין ובהתאם להרשאתו.

קביעה זו, כותבים פרקליטיו של שבס, הינה מופרכת מעיקרה: "אין אבסורד גדול מזה; רק מנהל כללי של משרד ממשלתי שאחזו טירוף יהין ליתן הבטחה שכזו; ומה יקרה חודש לאחר מכן? ומה יקרה, חלילה, אם נשיא [המדינה הזרה, י.י.] ישעה למכתב הכוזב יטוס לישראל ויופיע כאן בלא שאיש - למעט המערער ואנשי עסקים - יידע על כך? עיקר תכליתו של הביקור החשאי שתוכנן לנשיא [המדינה הזרה, י.י.] היתה ארוחת ערב פרטים עם ראש הממשלה; מתי - לדעת בית המשפט - התכוון המערער 'לבשר' לראש הממשלה על ארוחת הערב הצפויה? באותו יום? יום קודם? ומה יסביר המערער לראש הממשלה ביחס לאורח הבלתי צפוי".

שבס דוחה את קביעת השופט לוי, כאילו הוא יזם ופעל באופן עצמאי לזימונו של נשיא אותה מדינה זרה. בנקודה זו מסתמך שבס על עדותם של כמה אישים, ובהם: שמעון פרס, דני יתום, איתן הבר, שבתי שביט, שהעידו כי הדבר לא יכול להתקיים כלל ועיקר. כן הוא מסתמך על עדותו של השר דאז מיכה חריש, כי בשיחתו בספטמבר 1994 שמע מפיו של רבין, כי הוא היה מיודע בנושא זה.

בערעור טוען שבס, כי השופט לוי הרשיעו על בסיס רישומים שנעשו במחברת על-ידי שבתאי דובדבני, ללא ידיעתו של שבס. באותם רישומים שירבט לעצמו דובדבני פרטים שונים, לדידם קבע בית המשפט כי מדובר בעמלה של 10% לשבס מחברת השקעות שהקמתה עמדה אז על הפרק.

לטענתו של שבס, לא יעלה על הדעת להרשיע עובד ציבור בכיר על סמך רישום סתום של אנשים זרים - שכן כך ניתן לחסל כל איש ציבור, על-ידי עריכת רישומים המיוחסים כביכול לאיש שלא נטל בכך חלק ולא ידע על קיומם. לטענת שבס, השופט הנכבד לא נתן את המשקל הראוי להכחשותיהם של עדי תביעה, שהעידו בבית המשפט כי לא התכוונו מעולם לשתף את שבס בעיסקה להקמת אותה חברת השקעות נשוא כתב האישום.