המדינה ערערה - ועונש הפורץ הוכפל

המדינה הגישה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שהרשיע את נפתלי אללישווילי בשתי עבירות של התפרצות לבית מגורים, בשתי עבירות של גניבה, באיומים, בתקיפה סתם, באחזקת סכין שלא למטרה כשרה ובאחזקת רכוש החשוד כגנוב והטיל עליו מאסר בפועל של 12 חודשים, מאסרים על תנאי לפי סוגי העבירות וכן הטיל שני מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו של 12 חודשים ו-6 חודשים כשהם חופפים זה לזה ובמצטבר למאסר של 12 חודשים. לדברי המדינה, בית משפט השלום טעה כשהקל באופן משמעותי עם אללישווילי, לאור חומרת העבירות, ריבוין ועברו הפלילי המכביד.

בית משפט המחוזי פסק שדין הערעור להתקבל. לדבריו, לאללישווילי עבר מכביד ביותר,בעבירות רכוש חמורות, לרבות מספר עבירות של שוד מזוין, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, ניסיון להשמיד ראיות, התפרצויות רבות ועוד. "את העבירות נשוא תיק זה עבר המשיב זמן לא רב לאחר שהשתחרר מן הכלא". בית המשפט המחוזי קבע שנסיבות ביצוע עבירת ההתפרצות באישום הראשון חמורות: אללישווילי התגלה על-ידי בעלת הדירה, דחף אותה בכוח וברח עם התיק שהכיל את הרכוש שגנב. במהלך בריחתו ניסה לתקוף אישה אחרת ולחבוט בה, ירק לעברה ואיים שיהרוג אותה אם תמשיך לרדוף אחריו. "מדובר בעבריין חוזר שאיננו נרתע מלחזור ולבצע עבירות רכוש, למרות שריצה עונשי מאסר ממושכים, גם כאשר מאסרים על תנאי עומדים ותלויים נגדו. העונש שהטיל בית משפט קמא בשל העבירות נשוא תיק זה הוא עונש החורג ממדיניות הענישה הראויה ומצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. אנו מדגישים, כי בהיותנו ערכאת ערעור אין אנו ממצים את הדין עם המשיב, ולא נטיל עליו את העונש שראוי היה להטיל עליו בנסיבות העניין ומלכתחילה".

בסופו של דבר, בית משפט המחוזי גזר על אללישווילי מאסר בפועל של 24 חודשים במקום 12 חודשים. בית משפט המחוזי התייחס לכך שבית משפט השלום הפעיל שני מאסרים מותנים בחופף זה לזה, בנימוק שהפיצול נועד להקל על אללישווילי ולהבחין בין עבירות מסוג פשע ועבירות מסוג עוון. "אף שהנמקה זו איננה נקייה מספקות, ברור שלבית המשפט יש סמכות לחפיפה כזו או אחרת של עונשי מאסר. בנסיבות העניין מצאנו שלא להתערב בהוראת החפיפה, בהתחשב בכך שעונש המאסר על תנאי הארוך יותר הופעל במצטבר, ובהתחשב בכך שהגדלנו את העונש בתיק הנוכחי. עם זאת, ראינו שלא להביע דעתנו על ההנמקה ונשאיר זאת לעת מצוא".

בית משפט המחוזי הסכים עם המדינה שבית משפט שלום אינו יכול להורות, להנחות או לקבוע כיצד יופעלו מאסרים על תנאי בבוא הזמן על-ידי בתי משפט אחרים, ולפיכך ביטל את המגבלה שהטיל בית משפט שלום וקבע שהמאסרים על תנאי יעמדו בעינם ללא מגבלה. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.