מספר הרופאים בישראל יירד לרמה קריטית עד 2020

בישראל, בדומה למדינות מפותחות אחרות, ירד בשנים האחרונות מספר שעות העבודה של כוח האדם הרפואי, גדל היקף התעסוקה של נשים, הייתה עלייה בהתמחות כוח האדם ובחשיבותה, וירד מספר הרופאים שמתחת לגיל 65, לאלף נפש. כך עולה (יום ג', 9.6.09) מנתונים שפרסם בנק ישראל, בעקבות מחקר שערך באשר למגמות בהיצע הרופאים בישראל ובעולם.

מן המחקר עולה, כי במרוצת השנים, מקור מרכזי לגידולו של כוח האדם הרפואי בישראל היה רופאים העולים לארץ, אולם מאז סוף שנות ה-90 מקור זה הולך ומתדלדל, ולא צפוי שישוב ויגדל בעתיד הקרוב. בהתאם לכך, מאז המחצית הראשונה של שנות ה-90 מספר הרישיונות החדשים הניתנים לרופאים בישראל יורד בהתמדה.

בשנת 2006 עמד מספר הרופאים ל-1,000 נפש בישראל על 3.53, עדיין מעל לממוצע במדינות המפותחות, שהיה אז 3.06. אולם, לפי תחזיות של ועדה שהקים משרד הבריאות, אם לא יינקטו צעדים להגדלת מספרם של הרופאים בישראל - כגון הרחבת מסגרות ההכשרה - יירד עד שנת 2020 מספרם של הרופאים לכל 1,000 נפש ל-2.73, רמה שהיא, לדעת מומחים נמוכה מדי. יתרה מזאת, ישנן אינדיקציות שעל פיהן, בהתמחויות מסוימות, שורר מחסור כבד ברופאים כבר היום, וכי חסר איזון בפיזורם של הרופאים בין אזורי הארץ השונים, כמו גם בין המגזר היהודי לערבי.

מקור מידע להיקף משרות הרופאים ופיזורם בארץ - בלתי-קיים

המחקר של בנק ישראל מציע לבצע הערכה מחדש של מצבת כוח האדם של הרופאים - הקיימת והצפויה - אל מול הערכת התפתחות הביקושים לשירותי הרופאים בעתיד. במחקר מצויין כי אין כיום מקור מהימן של מידע על היקף משרותיהם של הרופאים ופיזורם בין ההתמחויות ועל פני האזורים הגיאוגרפיים בישראל - דבר המקשה על אמידת היצע השירותים הרפואיים, היעילות, פריון העבודה, הצרכים הנוכחיים והעתידיים של המערכת, וכן על תכנון מדיניות כוח אדם בבריאות. הקמתו של בסיס נתונים שיכלול מידע שכזה, קובע המחקר, היא חיונית לצורך תכנון עתידי של היצע שירותי הרופאים בישראל. כותבי המחקר ממליצים לפעול בכיוון שעליו המליצו ועדות שפעלו בתחום, ולהרחיב את מסגרות ההכשרה לרופאים.

"צעדים בכיוון זה כבר נעשים, ויש לבחון את תרומתם להגדלת היצע הרופאים במהלך הזמן, ואת הצורך בהרחבתם. מומלץ לכוון צעדי מדיניות בפרט להגדלת מספרם של הרופאים במקצועות שבהם שורר כבר היום מחסור, או שצפוי בהם מחסור בעתיד הקרוב, וכן למתן באמצעי מדיניות את חוסר האיזון בין המרכז לפריפריה ובין המגזר היהודי לערבי", נכתב במחקר.

בעיה כלל-עולמית

המחקר מראה כי הבעיה הקשה העומדת בפני ישראל בתחום, מטרידה גם רבות ממדינות ה-OECD, בהן ירד קצב הגידול של מספר הרופאים ל-1,000 נפש בהתמדה מאז שנת 1990, ויש צפי למחסור עתידי בכוח אדם רפואי, שבעקבותיו ננקטים צעדי מדיניות להתמודדות עם המחסור. צעדי המדיניות שננקטו בחלק מן המדינות (כגון תמריצי הגירה לאנשי רפואה ממדינות אחרות - ע.ו.) אכן הביאו להיפוך המגמה או למיתונה. המחסור בכוח אדם רפואי סומן כבעיה עולמית על-ידי ארגון ה-OECD וארגון הבריאות העולמי.

בשירותי הבריאות ובכוח האדם הרפואי לנפש בולטים הבדלים בין אזורים בעולם ובתוך מדינות, וכן בין מדינות מתפתחות למפותחות, ובין מרכז לפריפריה. עם הגורמים המשפיעים ביותר על המחסור הנוכחי בכוח אדם באזורים המפותחים ועל המגמות הצפויות בתחום זה נמנים תהליכים כגון ירידת מספר שעות העבודה של רופאים - בעיקר עקב שינויים חקיקתיים, למשל בקנדה, בארה"ב ובאירופה; גידול שיעור הנשים בכוח האדם הרפואי והסיעודי; עליית חשיבותה של ההתמחות הרפואית והסיעודית, שהגבירה את הביקוש למומחים ויציאתם של רופאים ואחיות לגמלאות בקצב גבוה מזה של הצטרפות החדשים.

גורמים נוספים הנזכרים בספרות הם מעבר של רופאים לתעסוקה בענפים אחרים - כביוטק וייעוץ כלכלי - ובריחת מוחות למדינות אחרות. אי-שביעות רצון מתנאי העבודה - השכר, התנאים הפיזיים, עומס העבודה, חלוקת הזמן בין העבודה והמשפחה וכדומה - נמצאו גם הם כמשפיעים על נטייתם של רופאים לעזוב את מקצועם, או לפנות להתמחויות הנחשבות נוחות יותר.

מדינות רבות נערכות לטיפול במחסור הנוכחי והצפוי בכוח האדם הרפואי באמצעות הגדלת מספר המקומות בבתי הספר לרפואה, שיפור ומודרניזציה של מסלול הקריירה הרפואית, עידוד ההישארות של עובדים בענף ותמרוץ עוזבי הענף לשוב אליו - למשל, על-ידי שיפור תנאי העבודה והשתלמויות - עידוד הגירה של רופאים ושינוי תמהיל כוח האדם וחלוקת העבודה במסגרות הרפואיות. ההתמודדות של מדינות ה-OECD עם הפערים בהיצע השירותים בין המרכז לפריפריה מתבצעת על-ידי תמריצים כספיים, פתיחת בתי ספר לרפואה באזורי פריפריה והגדלת מכסות התלמידים המתגוררים בפריפריה בבתי הספר לרפואה, מתוך תקווה שאלה ייטו לשוב לשם בתום לימודיהם.