סקר שנערך על-ידי "שווקים פנורמה", מגלה תמונה עגומה: 52% מהאמהות לילדים עד גיל 12 קובעות, כי האמהות "דופקת" לנו את הקריירה. בנתון זה היתה התאמה בין מס' הנשים שמעידות על כך באופן אישי (52%), לבין שיעורן מכלל הנשים, הטוענות כי זה המצב בשוק העבודה בכלל (49%).
85% מהאמהות לילדים עד גיל 12 אחראיות בלעדית על הוצאת הילדים מהגן ומביה"ס, רק 4.7% מהגברים עושים את זה והשאר מתחלק בין סבתות ומטפלות.
מה זה אומר לגבי החברה הישראלית ושוק העבודה הישראלי?
החברה לא הפנימה ערכים של שוויון, ולא השכילה להטמיע אותם בתא המשפחתי, שהוא מייצג נאמן של התהליכים שעוברת החברה. נישואין והקמת משפחה כרוכים עדיין בהפסד אישי גדול לנשים, שעל רבות מהן נגזר קיפאון בהתפתחות האישית והמקצועית שלהן, בשל חלוקת תפקידים אנכרוניסטית שאינה טובה לשני המינים. משפחות רבות, בהן פוטנציאל ההשתכרות של האישה טוב משל הגבר, סובלות הפסד כלכלי בגלל דפוס מגדרי וחברתי שאבד עליו הקלח.
ההפסד, יותר מהכל, הוא הפסד של הילדים, שמלבד העובדה שהם ממשיכים להתחנך על אידיאליזציה של תופעת אי המימוש העצמי של נשים (אימותיהם) - באותם מקרים בהם נגרם נזק כלכלי לתא המשפחתי כתוצאה מאי השוויון, יכולה המשפחה להשקיע פחות בחינוך אפור והעשרה ומייצרת אזרחים שהועשרו פחות בילדותם ואופקיהם רחבים פחות משיכלו להיות.
מה זה עושה לנו כחברה? אני משאירה את זה לקוראים ולקוראות, לנתח ולנחש.
מה ניתן לעשות ברמת השינוי החקיקתי ושינוי כללי המשחק על-מנת לאפשר לנשים וגברים, כאינדבידואלים, להתפתח בצורה שווה?
61.7% מהאמהות לילדים עד גיל 12, ו-57.2% מכלל הנשים, סברו שהגמשת יום העבודה או פיצולה יאפשרו לנשים להשיג שוויון בעבודה ביחס לגברים. שימו לב שנתון זה אומר, שעדיין מכבש ההטמעה החברתית עובד כך, שחצי מהנשים יוצאות מתוך הנחה שאיסוף הילדים הוא תפקידן הבלעדי, ולכן מה שצריך להשתנות הוא רק יום העבודה. נתון מעציב, לטעמי, שאומר שיש עוד צורך בהשקעה מסיבית בחינוך נשים, לא "רק" גברים לשוויון ועל מנת שתראינה את עצמן שוות.
כ-19% מהאמהות ומכלל הנשים סברו שאפשרות עבודה מן הבית בחלק מהזמן תספק את התנאים לשוויון, 18% מהאמהות ו-21% מכלל הנשים סברו כי דווקא הגבלת עבודתם של הגברים בשעות נוספות היא שתבטל את היתרון ממנו נהנים גברים בשוק העבודה - באופן שיאפשר יותר שוויון בין המינים.
נתון חשוב נוסף: כשליש מהאמהות ומכלל הנשים, ציינו כי מעונות יום חינם והכרה בהוצאות מטפל/ת ומעון יום, יהוו מפתח חשוב בדרך למימושו של שוויון בין מגדרי בשוק העבודה.
יו"ר נעמ"ת, עו"ד טליה ליבני, אומרת על תוצאות הסקר:
"המדינה טמנה את ראשה בחול והתעלמה מהמחיר הכבד שגובה האמהות מנשים בעולם העבודה". עוד אומרת לבני - "שינוי מבנה יום העבודה ומבנה השכר - תנאי להשוואת מעמדן הכלכלי של נשים".
הנה כי כן: השוויון בין המינים הוא פונקציה של יכולת כלכלית שווה, שתאפשר לנשים את החרות לחיות את חייהן ולפעול בשוק העבודה כרצונן. שוק העבודה הוא, לכן, זירת המאבק החשובה ביותר לשוויון - ולא בכדי מערימה החברה קשיים דווקא ובעיקר בתחום זה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה