נינה ודוד זוהר תבעו את חברת רמט בע"מ בבית משפט השלום בירושלים בגין ליקויי בנייה. מכתב התביעה עלה שב-19.11.99 חתמו על הסכם לקניית דירה בבניין שבנתה הנתבעת. לטענתם, בדירה התגלו לקויים ונזקים שגרמו לירידת ערך הדירה ועל הנתבעת לפצותם בגין התיקונים. הזוג זוהר הוסיף שהנתבעת גבתה תשלום ועד בית גבוה.
בכתב ההגנה הוכחשו הטענות בדבר ליקויים ונזקים בדירה. לדברי הנתבעת, רוב הלקויים אינם לקויים כלל והם תוקנו, על חלקם לא חלה תקופת האחריות, וליקויים אחרים היו ידועים לזוג זוהר בעת רכישת הדירה. "תביעה הנוגעת לרכוש המשותף צריכה להיעשות על-ידי כלל הדיירים או בשם נציגות הבית המשותף". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה. בכתב תשובה טען הזוג זוהר שהליקויים שביקשו שיתוקנו טרם תוקנו, וליקויים אחרים תוקנו בלא הצלחה.
בהסכמת הצדדים מונה המהנדס ושמאי המקרקעין יצחק חיט כמומחה מטעם בית המשפט וחוות דעתו הוגשה. בישיבת קדם המשפט מ-26.4.09 הודיעו הצדדים על הסכמתם להסמיך את בית המשפט להכריע בתיק על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 על יסוד כל החומר המצוי בתיק בית המשפט ובטווח שבין 11,200 שקל ל-20,000 שקל.
השופטת שירלי רנר ציינה בפסק הדין, שהסמכת בית המשפט להכריע על-פי סעיף 79א, פירושה נכונות של כל צד לוותר על זכויותיו הפורמליות הנטענות ונכונות לחלוק עם הצד השני את תוצאת הסכסוך על דרך של פשרה. "לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק בית המשפט ושקלתי את טענות הצדדים ככל הנוגע לשאלת האחריות והנזק ואת כלל נסיבות העניין אני סבורה כי תשלום בסך 17,000 שקל אותו תשלום הנתבעת לתובעים מהווה פשרה ראויה בנסיבות העניין. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 17,000 ש"ח. אין צו להוצאות".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה