קנקן "למנחם" מימי בית שני

במהלך חפירה של רשות העתיקות נחשפה ידית של קנקן, עליה נחרט השם העברי "(ל)מנחם". זו פעם ראשונה שנמצאה ידית עם שם זה בירושלים - כנראה שהשם מנחם לא היה כל-כך פופולרי אז בבירה, אלא בשאר ערי ישראל, באשור, בקפריסין ובמצרים.

את החפירות הארכיאולוגיות ערכה רשות העתיקות בשכונת ראס אל-עמוד, לפני הקמת בית-ספר לבנות על-ידי עיריית ירושלים. במהלכן נחשפו שרידי ישובים המתוארכים לשלבים שונים של התקופה הכנענית התיכונה (2200-1900 לפנה"ס) ולסוף ימי הבית הראשון (מאות 8-7 לפנה"ס). כן נחשפה כאמור כתובת בכתב עברי קדום המזכירה את השם "מנחם".

לדברי מנהל החפירה בראס אל-עמוד, הארכיאולוג ד"ר רון בארי, "הממצא החשוב מצטרף לשמות דומים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות במזרח הקדום, ובארץ ישראל בפרט. השמות 'מנחם' ו'ינחם' מביעים נחמה - אולי על מוות של קרובים".

ד"ר בארי מוסיף כי שמות כאלה הופיעו עוד קודם, כבר בתקופה הכנענית: "השם 'ינחם' נמצא כתוב על חרס מצרי מהשושלת ה-18, והשם 'ינחמו' נזכר בארכיון אל-עמרנה (מאה 14 לפנה"ס) כשמו של נציב מצרי בחוף הלבנון".

במקרא נזכר מנחם בן גדי, שמלך על ישראל בשומרון במשך 10 שנים והיה מן המלכים האחרונים של ממלכת ישראל. ספר מלכים ב' מספר, כי מנחם בן גדי עלה לשלטון בשנת שלושים ותשע לעוזיהו מלך יהודה. מנחם מלך ישראל נזכר גם בכתובים של מלך אשור - תגלת פלאסר השלישי, כ"מנחם השומרוני", וכאחד המלכים שהעלו לו מס - אז לאיזה "מנחם" התכוון המשורר?