נעלי ה"נייק" דהו כעבור שימוש אחד

מירה הסוחטי תבעה את סופר ברנדס בע"מ/סקאל ספורט ממילא בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 2,000 שקל לאחר שלא הייתה מרוצה מנעלי ספורט. מכתב התביעה עלה שבחודש אוקטובר 2007, רכשה הסוחטי בחנות הנתבעת נעלי ספורט מסוג "נייק" עבור בנה בן ה-15, בסכום של 630 שקל. לטענתה, לאחר שהבן נעל את הנעליים פעם אחת, צבען דהה וגומיות האוויר יצאו ממקומן. "הנעליים שימשו את בני, באותו יום, להליכה בלבד ולא לפעילות אחרת שהינה בגדר שימוש לא סביר". הנתבעת סירבה להחליף את הנעליים ובצר לה הגישה הסוחטי את התביעה.

התביעה הוגשה ביום: 18.12.07 וביום 15.6.08 ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות הנתבעת. פסק הדין הראשון בוטל בהחלטה מיום 27.10.08, לאחר שהתברר שמועד הדיון לא נמסר לנתבעת והמסמכים חזרו מהסיבה "לא ידוע".

בכתב ההגנה, שהוגש ביום 4.12.08, הכחישה הנתבעת את התלונות נגדה וטענה שאין באפשרותה להתחקות אחר מעשיה של הסוחטי ו/או בנה בהקשר לנעליים, ואין באפשרותה להצביע על הגורם החיצוני, הנקודתי, שגרם לכתם הצבע שהופיע על אחת מן הנעליים. "הנעליים נבדקו על-ידי מנהל החנות, שמצא כי לא מדובר בצבע שדהה אלא בכתם צבע חיצוני". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

בדיון שנקבע ליום 15.2.09 שוב לא התייצבה הנתבעת, ועל כן שוב ניתן פסק דין נגדה. הנתבעת טענה שלא בוצעה מסירה כדין ומאישור המסירה עלה שההזמנה נמסרה לשומר הבניין שחתם בשם "סילווה", שאינו עובד אצלה ולא מסר לידיה את ההזמנה לדיון. לאור נימוקי הבקשה, בוטל גם פסק הדין השני ביום 10.3.09.

בסופו של דבר, התביעה נדחתה. בפסק הדין נאמר: "לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי הגעתי למסקנה שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה לפיה האחריות לכתם על-גבי הנעליים, מוטלת על הנתבעת. עם זאת, לאור 'הטרטורים' שעברה בקשר לתביעתה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לה תוך 30 יום סכום של 350 שקל. אם לא ישולם הסכום במועד שנקבע - יתווספו עליו הוצאות בסך 250 שקל".