הדיירים היו מוכרחים לשמוע את קריאתה של אליזבת פריצל

סטפני מארש ובויאן פנצ'בסקי טוענים בספרם "פשעיו של יוזף פריצל: חשיפת האמת", כי הקריאות, הדפיקות והיללות של בני משפחת פריצל "נשמעו היטב" בחלל הקומות העליונות שאותן השכיר פריצל לדיירים, כך דיווח (יום ג', 19.5.09) הטלגרף. מי שגילה את העובדה היה מהנדס קול אשר בדק את האקוסטיקה במרתף.

"תוצאות הבדיקה של קופצ'קי", נכתב בספר, "חשפו תסריט שקשה לעכל: האנשים שחיו למעלה יכלו לשמוע את הקולות שהגיעו מעת לעת מהמרתף, אבל לא הבינו כי אלה קולות יוצאים מגדר הרגיל. הקולות ששמעו היו אמיתיים: הדפיקות, האנחות, הנקישות המוזרות שהגיעו מעמקי המרתף. אבל איש לא חשב לחקור את העניין".

עוד גילה הספר כי פריצל שוקד על כתיבת זכרונותיו מסורגי התא שלו בוינה, וכי הוא ממשיך להתקשר בדבקות לאליזבת ולילדיהם, אף על-פי שכבר הגישו תלונה בעניין. הספר מתאר כיצד אליזבת נכלאה ב-29 באוגוסט, 1984: לאחר ויכוח בין אליזבת בת ה-18 אז לבין אביה, הוא ביקש ממנה לרדת למרתף בתואנה שהוא רוצה לשוחח עימה בפרטיות, אז כיסה את פיה ואפה במטלית ספוגה בכלורופורם כדי להרדים אותה. כשהתעוררה שעות רבות לאחר מכן, גילתה שידיה קשורות מאחורי גבה בשרשרת. המרתף הוכן מבעוד מועד ווהותקנו בו מיטה, כיור ותנור חשמלי.

פריצל טען בהצהרתו שלא קיים יחסי אישות עם בתו במהלך ארבעת או חמשת החודשים הראשונים, עד שיום אחד הצהירה בפניו כי היא רוצה חיים אחרים בעתיד. "באותו רגע הבנתי לראשונה שבתי היא אישה מושכת. היא לא נאבקה...אף פעם לא אמרה שהיא אינה מעונינת בכך", צוטט.