נחשף סוד חיוכה המסתורי של המונה ליזה

החיוך המיסתורי הנסוך על פניה של המונה ליזה, העסיק במשך 500 השנים האחרונות את אסכולת האמנים, החוקרים והמדענים, מאז צויר (בשנת 1500) על-ידי האמן המפורסם, ליאונרדו דה-וינצ'י.

החיוך הפך להיות "סמל" בציוריו של דה-וינצ'י, עד כי מוזיאון "הלובר" אשר בצרפת הפך מקום לעליה לרגל בקרב אמנים וסתם סקרנים שבאו לבחון את הציור.

מרכזיות הציור מתמקדת בחיוכה המיסתורי. הציור צויר על-ידי האמן-מדען בצורה סימטרית ומחושבת, כולל את כל מאפייני הקומפוזיציה. עם זאת, קשה היה עד היום לנתח את החיוך המיסתורי שלא התאים כלל לציורי הרנסאנס הקלאסיים ונעלם מעין הצופה בזמן התרכזות בפניה.

חוקרים באוניברסיטת הווארד ופרופ' מרגרט לבינגסטון מסבירים, שככל שהצופה יתרכז יותר בחיוך ובפניה, כך יעלם החיוך מעין הצופה. החיוך מתגלה ונחשף רק כאשר מתרכז הצופה בחלקים אחרים שבציור, הרחוקים משפתיה.

התיאוריה הוצגה לאיגוד האמריקני לקידום המדע בפגישה השנתית שהתקיימה בדנוור-קולורדו השבוע. עתה מסבירים החוקרים, כי החיוך נעלם בשל האופן בו העין האנושית קולטת "מידע" ויזואלי. לדברי פרופ' לבינגסטון קיימים שני סוגי אבחנה: האבחנה הישירה והיקפית.

הראיה הישירה, מסבירה פרופ' לבינגסטון, מצוינת לקלוט מידע פרטני, אך אינה מזהה צללים. "החיוך האיכותי והחמקמק של המונה ליזה ניתן להסבר בשל העובדה, שהוא צויר כמעט לחלוטין בראיה מרחבית, בשל כך ניתן לזהות אותו רק בראיה היקפית", מסבירה.

"הדוגמא הטובה ביותר למצב זה, הוא כאשר משהו צריך לנעוץ עיניו בעמוד מודפס. במקרה זה, התרכזות במכתב מקשה להבחין בצללים, גם אם נרחיק מעט את המכתב. במקרה זה החיוך מתגלה רק כאשר הצופה מסתכל על עיניה או איבר אחר בפנים", הסבירה.