הבלשים עקבו אחר האישה - הבעל לא שילם

חברת תשבץ ייעוץ ומידע בע"מ תבעה שני אחים ששכרו את שירותיה ולא שילמו שכר ראוי, בבית משפט השלום בראשון לציון בסכום של 26,779 שקל. מכתב התביעה עלה שאחד האחים פנה לנתבעת על-מנת שתעקוב אחרי אשתו ותברר אם היא מנהלת קשר מחוץ לנישואין. בין סמנכ"ל התובעת לבנו של אחד האחים היו יחסי חברות, ועל-רקע זה לא נערך חוזה בכתב. לדברי הנתבעת, עובדיה ביצעו מעקבים בחודשים מאי-יוני-יולי 2005 והעבודה חויבה בתעריפי מינימום זולים מהמקובל, בסך 25$ לשעה לעוקב, במכפלת שעות המעקב וכן בעבור נסיעות, בתעריף 2 שקל.

הנתבעים השיבו שיש לדחות את התביעה משום שהתובעת לא הוכיחה את עצם ביצוע העבודה, שמראש הוגבלה לסך כולל של 1000$, ולא את השכר הראוי המגיע לה. "לא הוכחו ההוצאות ששולמו כשכר לעוקבים, ולא הובאה חוות דעת מומחה לשכר המקובל. לא קיבלנו טובת הנאה או שירות ולא עשינו בדוח שימוש. משלא קיבלנו דבר, ממילא חוק עשיית עושר איננו רלוונטי". הנתבעים הוסיפו שהתובעת פעלה בחוסר תום לב כשלא החתימה אותם על הסכם שכ"ט כמקובל, מתוך מחשבה שאם ידובר בנושא לא תצא לפועל הזמנת עבודה. כמו-כן, ביצעה עבודה "בהיקף חסר תקדים", ולא מצאה לנכון לעדכנם בשום שלב על היקף החקירה, ולא קיבלה אישור לביצוע עבודה בהיקף כזה. "אם התובעת הייתה מעדכנת אותנו על עלות החקירה או מחתימה על הסכם שכ"ט, אין כל ספק, שלא היינו מזמינים את העבודה".

בפסק הדין דחתה השופטת יעל בלכר, את טענת הנתבעים בדבר חוסר תום לבה של התובעת, שנמנעה במכוון מלהחתימם על חוזה וקיבלה את עדותו של סמנכ"ל החברה כמהימנה וסבירה, שלא עשה כן לאור יחסי החברות. "במקרה שאין הסכם שכ"ט חל סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, שלפיו החיוב בעד שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות. סעיף זה יסודו בדיני עשיית עושר. העדרו של הסכם שכ"ט אין בו משום ראיה לכך שהשירות ניתן חינם. רואים את הצדדים כמי שהסכימו שבתמורה לשירות יתקבל השכר הראוי. דרך קביעת השכר הראוי ושיעורו נקבעים לפי הראיות שבאו בפני בית המשפט.

"בענייננו הוכח להנחת דעתי כי התובעת ביצעה עיקובים לבקשת הנתבעים. אין מחלוקת שלא הוסכם על שכר מותנה בתוצאה, וחיוב המותנה בתוצאה ממילא אסור כאמור, לפי החוק. אין טענה שהחיוב לפי שעות איננו מקובל בתחום החקירות. הטענה היא שהסכום הוגבל ל-1000$ מראש (טענה שנדחתה על ידי). אין נפקא מינא לעניין חובת התשלום בגין העבודה, אם הנתבעים עשו שימוש בדוח החקירה בהליך משפטי בין הנתבע 2 לאשתו, או אם נמסר להם מידע שלא ידעו עליו. כאמור, לא ברורה גם עמדתם של הנתבעים בדבר אי זכאות לתשלום כלשהו, בשל כך שלא התקבלה תמורה או לא נעשתה העבודה". בסופו של דבר הנתבעים חויבו ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 13,000 שקל.