ביטל מינוי שנתי וחויב עבור מינוי חודשי

נואל גולדנברג תבע את מרכז לקידום ופיתוח בריאות וספורט במרכז ירושלים בסכום של 2,382 שקל לאחר שביטל מינוי. מכתב התביעה עלה שביום: 5.10.08 ביצע התובע עסקה עם הנתבע, בעליו של מועדון כושר "ג'ירף", ורכש מינוי למועדון הכושר לתקופה של 12 חודשים. מחיר העסקה עמד על 2,382 שקלים ששולמו ב-12 תשלומים חודשיים של 198.5 שקל כל אחד. לטענתו, לאחר שני אימונים במועדון הכושר, לא היה מרוצה משירותי הנתבע וביקש לבטל את העסקה. הנתבע נענה לבקשתו ביום: 2.11.08, והודיע שלא יזכה אותו בסכום של 198.5 שקל, אלא יחייבו בסך של 500 שקל עלות מינוי חודשי. לטענת התובע, דובר ב"עונש" על ביטול המינוי ולפיכך ביקש את מלוא סכום העסקה.

בכתב ההגנה טען הנתבע, שמחיר מינוי חודשי גבוה ממחירו של מינוי למשך חודש במסגרת מינוי שנתי. לדבריו, בעלות מינוי חודשי מגולמות מגוון הוצאות ראשוניות (דמי הרשמה, ביטוח, אימון עם מדריך וכו'), שמרביתן עלויות קבועות שלא משתנות. לכתב ההגנה צורף מחירון, ממנו עלה שמחיר מינוי לחודש עומד על 500 שקל. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בהיעדר עילה.

בדיון בפני השופטת אנה שניידר, לא הכחיש התובע שהנתבעת החזירה לו סך של 1,882 שקל והמחלוקת בין הצדדים התייחסה למחיר שהיה עליו לשלם בגין מנוי של חודש. האם 1/12 מהסכום ששולם על ידו עבור המינוי השנתי, דהיינו 198.5 שקל או שמא 500 שקל כדרישת הנתבע.

כאמור, התביעה נדחתה. "לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, הגעתי למסקנה כי לאחר שהנתבע הסכים לבטל את המנוי השנתי של התובע, הפך המנוי של התובע בפועל למנוי חודשי. לפיכך, כדין נהג הנתבע בגבותו מהתובע סכום של 500 שקל, כפי שהוא נוהג לגבות על מנוי חודשי, ודין התביעה להידחות", אמרה השופטת והוסיפה כי על אף שמן הראוי היה להטיל על התובע הוצאות - "לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו".