המלצת צפייה: למה בוכה סוזנה?

"סוזנה הבוכיה", מיני סדרה בת שלושה פרקים המתחילה הערב בהוט 3, מספרת על סוזנה, אשה עדינה ושברירית, החיה עם אמה השתלטנית עדה. יום אחד נכנס לחיי השתיים בן דוד מאמריקה ושמו נאור. הוא שרמנטי ונוכל, שקוע בחובות, ומערער את חייהן. הדרמה, המבוססת על ספרה של אלונה קמחי (שעיבדה אותו לתסריט), מתנהלת ממש כנדרש, ללא הפתעות. היא מספרת סיפור רגשי, סוער במקצת, שבסופו מפעמת תקווה.

מאיה מרון, שגילמה עד עתה נערות ("כנפיים שבורות", "בטיפול"), היא אכן "גדי משיי ענוג", כפי שהגדירה אותה פעם קמחי. הפעם היא מגלמת אשה-ילדה, בת 30. היא מתמודדת עם תפקיד מורכב של צעירה דיכאונית מלאת חרדות, שמגלה את עצמה בעזרת הזר שפלש לביתם, "האורח", כפי שהיא מכנה אותו. קולה המוכר, הש' השורקת שלה, ודמותה הנערית מכמירי לב. היא משכנעת גם ברגעים המוגזמים מול כלב נובח, שבהם היא נראית על סף התמוטטות עצבים. זהו תפקיד שדורש חשיפה בכל מובן ובסך-הכל היא מצליחה בו.

השחקנים האחרים - גליה ישי בתפקיד האם עדה וצק ברקמן בתפקיד נאור - עושים כמיטב יכולתם, אבל לא ממש מצליחים לחלץ את התפקידים שלהם מהסטריאוטיפ שהוכתב להם. האם השתלטנית והאורח, איש המיסתורין רב הסודות, נותרים פלקטיים.

זוהי דרמה רצינית, ולעתים רצינית מדי. אם אפשר להשתעשע אין זה בזכות העלילה או הדיאלוגים, אלא בשל תחבולות מגוחכות של היוצרים. כך למשל כאשר מופיעה על המסך מארינה מקסימיליאן בלומין בתפקיד שורה, בת של אספן אמנות רוסי, היא לרוב מצולמת מהחזה ומעלה. כשהיא הולכת ברחוב, מקפידים הבמאים (לנה וסלבה צ'פמן) להסתיר את גופה המלא מאחורי מכוניות, לפעמים בעזרת עציץ גדול. זה לא רק מגוחך, אלא גם מחמיץ את אחד הרעיונות של הסיפור. המשיכה של נאור לשורה, מלאת הביטחון השופעת אישיות וחמוקיים, מוצגת כהנגדה לסוזנה, שהיא עלה נידף (גזרתה הצנומה, אגב, זוכה לחשיפה גדולה).

"סוזנה הבוכייה" היא דרמה מוקפדת וחסרת יומרה, אבל במקרה הזה נדמה שזה אינו יתרון. אולי קצת יומרה הייתה יכולה להיתרגם לשאפתנות, שהייתה מחלצת אותה מהנוסחתיות הזאת.

* "סוזנה הבוכייה". הוט 3, 22:00