השופטת: "התביעה חסרת בסיס ומוגזמת!"

בעלי דין שמגישים תביעה שאינה מושתתת על ראיות מסתכנים בחיוב בהוצאות כפי שקרה במקרה הבא. יפה ועמרם אדרי תבעו את חברת א.ס. הובלה ואחסנה בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 27,700 שקל בעקבות היעלמות מזוודה.

מכתב התביעה עלה שב-15.7.08 העבירה הנתבעת את תכולת דירתם של הזוג אדרי, תמורת סך של 2,800 שקל. מהר מאוד התברר שמזוודה שחורה, שהכילה שתי מצלמות - וידאו ודיגיטלית - ובתוכן קלטות מאירועים משפחתיים ופנקס צ'קים חדש, נעלמה. הזוג אדרי ביטל מיד את הצ'קים והגיש תלונה למשטרה שלימים נסגרה מחוסר עניין לציבור. "מזוודה הועלתה למשאית על-ידי אחד מהפועלים של הנתבעת אך לא הורדה ממנה, ולכן אנו רואים בה כאחראית לנזק".

סכום התביעה כלל: 5,000 שקל - פיצוי על עוגמת נפש בשל שימוש בצ'קים; 10,000 שקל - פיצוי על עוגמת נפש בשל הקלטות; 4,800 שקל - פיצוי בשל שתי המצלמות; 900 שקל - החזר טיפ שנכפה עליהם עד כדי השפלה; 2,000 שקל - אובדן שני ימי עבודה של כל אחד מבני הזוג; 5,000 שקל - נזק לארונות הלבשה שהורכבו.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שלעובדיה ותק של 10-5 שנים, והם העבירו את התכולה לבית החדש של הזוג אדרי בו נכחו פועלים שעסקו בשיפוצים ולנו בו. "הועברו 60-50 קרטונים, וזה לא הגיוני שעובדינו פתחו ובדקו תכולה של כל תיק כדי לקחת חפצים". לדברי הנתבעת, בכל סיום הובלה מתבקש בעל הדירה לעלות למשאית על-מנת לוודא שהיא ריקה, וכך קרה גם במקרה דנן. "אם הבחינו התובעים שהמזוודה חסרה - מדוע לא ביקשו אותה מיד?", תהתה הנתבעת. היא הפנתה "להסכם העברה", עליו חתם הזוג אדרי ובו נאמר: "ביטוח ואחריות מ-200 דולר עד 100,000 דולר למעט דברי אמנות, זכוכית, שיש, דברי ערך ותכשיטים".

1,000 שקלים - הוצאות משפט

השופטת אנה שניידר דחתה את התביעה וקבעה שהזוג אדרי לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תכולת המזוודה והנזקים הנטענים. "לעניין הצ'קים - בהנחה שאכן היה פנקס צ'קים במזוודה, הרי שהתובעים עצמם טוענים בכתב התביעה שהצ'קים בוטלו מיד בבנק. אם כן, איזה נזק נגרם? לעניין הקלטות - בהנחה שאכן היו קלטות בתוך המצלמות, דבר שלא הוכח, הרי שלכל היותר מדובר בשתי קלטות בלבד, מהתקופה האחרונה, מתוך קלטות רבות שאוחסנו בתיק אחר ונשמרו. על כן, לא הוכח גם ראש נזק זה. לעניין המצלמות - במהלך הדיון הוגש 'אישור עסקה/קבלה' מיום 1.5.05 בקשר למצלמה דיגיטלית על סכום של 1,800 שקל. על אף שלא הוכח שהמצלמה הייתה במזוודה, הרי שגם אם אקבל את הטענה שהייתה שם, אין מקום לפצות את התובעים על מלוא הסכום ששולם עבורה כשלוש שנים לפני האירוע הנטען, לאחר שנעשה שימוש במצלמה אף צולמו בה אירועים משפחתיים רבים. הואיל ולגבי המצלמה הנוספת לא הוגשה כל ראיה לגבי מחירה ולגבי עצם הימצאותה במזוודה - גם דינו של ראש נזק זה להידחות".

לעניין 'הטיפ' שלטענת התובעים נכפה עליהם אמרה השופטת כי "הואיל ו'טיפ' מטבעו הוא דבר רצוני, והואיל ולא הוכח שהתובעים היו נתונים לאיום כלשהו מצד עובדי הנתבעת אם לא יינתן להם 'הטיפ' - אני דוחה את טענות התובעים בעניין זה".

השופטת שניידר הדגישה שהטענה בדבר אובדן שני ימי עבודה של כל אחד מהתובעים - מקוממת, אין מקום להתייחס אליה, והיא נדחתה על הסף. "לגבי הנזק לארונות - לא צורפה כל ראיה בעניין זה, ובדיון לא נזכר הדבר כלל. מכאן שטענה זו נזנחה למעשה על-ידי התובעים".

הוצאות המשפט הוטלו על הזוג אדרי: "הואיל והוגשה תביעה מנופחת ובלתי מבוססת, שלא נתמכת בראיות ושיש בה כדי לפגוע בשמה של הנתבעת ובפרנסתה - ישלמו התובעים לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 שקל. הסכום ישולם תוך 30 יום, ואם לא ישולם במועד שנקבע, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל", פסקה השופטת.