צפייה ברשת בפורנו ילדים - אינה עבירה

בית משפט החליט שלא להרשיע אדם שהואשם כי גלש ברשת וצפה בתמונות ובסרטים שבהם מופיעים קטינים המקיימים יחסי מין. השופט דן מור קבע כי אין מדובר ב"החזקת" קבצים או "בשליטה" עליהם ולכן אין מדובר בעבירה.

מדובר באישום נגד אדם שנטען כלפיו כי הוריד למחשב שבביתו תמונות וסרטים פורנוגרפיים בהם מופיעים קטינים וזאת באמצעות תוכנת שיתוף קבצים ברשת האינטרנט. עוד נטען כלפיו כי שיתף אדם נוסף ברשת בחומרים ולפיכך עבר עבירה של פרסום חומרי תועבה.

ספק אם הייתה עבירה

הנאשם הודה באמצעות בא-כוחו עו"ד שקלאר בעובדות, אלא שהשופט דן מור נמנע כאמור מהרשעתו והצביע על קשיים באישום עצמו. "נראה לי כי לא ניתן להתעלם מספקות של ממש בשאלה אם נעברה עבירה כלשהי במעשי הנאשם בהם הודה", כתב בהחלטה. לדבריו, אין כלל מחלוקת כי מדובר ב"חומרי תועבה" כהגדרת החוק אלא שהחוק מגדיר כי עבירה היא רק ב"החזקה" או ""פרסום" חומרים אלו.

הנאשם לדבריו עשה את הפעולות ב"ד' אמותיו, ביושבו בחדרו מול מסך המחשב. איש אינו נפגע באופן ישיר ממעשיו". כמו-כן, לנאשם עצמו אין כלל קשר עם מכיני החומרים הללו.

לדברי השופט, "החוק אינו אוסר צפיה בחומר תועבה אלא אוסר על "החזקה, פרסום, הצגה או הפקת חומר תועבה". לפיכך על התביעה להוכיח כי הנאשם "החזיק ברשותו" פרסומי תועבה. מאחר שלא ברור אם הנאשם העביר את תמונות התועבה המפורסמות על-ידי אחר ברשת למחשבו, קרי "לכונן הקבוע שבו", הרי "כשהוא לוחץ על העכבר ומעלה תמונה או סרטון על מסך המחשב, אין הוא 'מחזיק' דבר. החומר בצורתו כביטים אלקטרונים מגיע משרת רחוק, ספק אם בארץ או במעבר ממספר שרתים לצפיה על מסך המחשב". השופט הדגיש עוד כי הצפייה אינה אסורה וכך גם הגלישה ברשת "בחיפוש אחרי תכני תועבה".

קבצים ברשת ללא שליטה

בהתייחסו להגדרות החוק בנוגע ל"החזקה" בקבצים, קבע השופט כי שיתוף קבצים משמעו שהקבצים מוחזקים במקום "אחר" ולכן אינם "ברשות" הנאשם. יתרה מכך, לנאשם גם אין כלל שליטה בקבצים שכן אלו מצויים בשרת "שהנאשם כלל אינו יודע היא הוא ממוקם ולאחרים השליטה להסיר את הקבצים מהשרת, בכל רקע ורגע ללא כל קשר לנאשם". עוד נדחתה הטענה כי בשיגור החומר לאדם אחד נוסף, עבר הנאשם עבירה של פרסום תועבה לציבור הרחב.

בפסק הדין הדגיש עוד השופט כי לטעמו "ספק רב אם נעברו עבירות הנזכרות בכתב האישום. למרות זאת בחר הנאשם להתעמת עם מעשיו תוך לקיחת אחריות". מאחר שכך, השופט לא הרשיע את הנאשם אך הטיל עליו תקופת מבחן לשנה אחת שבמהלכה "אם יעבור עבירה נוספת יהיה צפוי להרשעה ולעונש".