אחיות, עושות את זה בעבור עצמן

האירועים הפמיניסטים של הימים האחרונים אינם יכולים שלא להעלות בראש שיר ישן נושן מהאייטיז, "אחיות עושות את זה בעבור עצמן", או בעברית צחה: "sisters just doing it for Themselves", למרות שלא בהכרח אותן פמיניסטיות אשר הציפו בהמוניהן את תחנת המשטרה ברחוב דיזינגוף בתל אביב, או מנהלות את המאבק כנגד אפליית הילדות המזרחיות בבית הספר 'בנות יעקוב' היו אוהבות את

פעילות תנועת אחותי ומרכז תמורה קוראות לנשים ממוצא מזרחי להפגין נוכחות בדיון בתיק 'בנות יעקוב' (העוסק בהפרדת הבנות המזרחיות מהאשכנזיות בבית הספר בעימנואל), שיתקיים ביום שני השבוע בשעה 10:00 בבוקר, בפני השופטת ניבה ריב. במייל שהפיצו הן כותבות:

"הדיון לעיל, הינו דיון עקרוני ומשמעותי שיכול לשנות את המשך ההליכים בתיק. בדיון זה השופטת תקבע האם להמשיך בניהול ההליכים או לאפשר לצדדים להגיע לכדי פשרה.

אנו חייבות אותך שם לתמוך בנו ולזעוק את זעקת הבנות הצעירות. תמיכה של נשים ממוצא מזרחי הרואות בהפרדה זו של התלמידות אפליה חמורה, חשובה ביותר, קיבוץ של הנשים בדיון יראה ויוכיח לשופטת כי העקרונות שעולים בתיק חשובים בעוצמתן ומחלחלים לא רק בתוך בית הספר, אלא על כולנו".

בשיחה עימה מציינת עו"ד ורדית אבידן, אשר מייצגת את הילדות שהופלו בתיק ביחד עם עו"ד ד"ר יפעת ביטון ממרכז תמורה, כי הרעיון העומד מאחורי הגשת תביעת הנזיקין הינו ניסיון למגר את האפליה דרך הכלים של המשפט האזרחי, קרי: דרך תביעות נזיקין. לשיטת מרכז תמורה, להבדיל מהליך פלילי, אשר המדינה מנהלת, הליך אזרחי מנוהל בידי האזרח עצמו, ועל כן מאפשר יתר שליטה לאזרח, ומאפשר לו להעצים את עצמו מחדש כ'תיקון' לפעולה השלטונית הפוגענית.

לטענת אבידן, הגם שהשופטת בתיק קוראת לפשרה, גם המדינה אינה מוכנה להתפשר וגם התובעות, שכן אין זה תיק כספי גרידא, אלא תיק עקרוני. הכסף, לשיטתה, משמש אך ורק בכדי "להכאיב למדינה בכיס, שכן אם המדינה תבין שכל פעם שהיא נוקטת אפליה כואב לה בכיס, היא תחדל מלהפלות".

הן תסכמנה לפשרה אך ורק אם הפשרה תציין מפורשות כי סכום הפיצוי ניתן כפיצוי בגין אפליה.

האפליה הסמויה מן העין

צילום: אפלית בנות מזרחיות במגזר החרדי [צילום: AP]

ביני לביני, נמשכים ההליכים בעניין בנות 'בית יעקוב', גם בבג"צ, אולם הליכים אלו מתנהלים בידי ארגון אחר, "נוער כהלכה", אשר נאבק בהפרדה על בסיס מוצא עדתי במוסדות חינוך חרדיים. הגם שחברות תמורה אינן צד להליך בבג"צ, הן מצויות בקשר ישיר עם יואב ללום, יו"ר עמותת 'נוער כהלכה' אשר נאבקת ממש בעצם ימים אלו, בכלים של המשפט המנהלי (להבדיל מן המשפט הנזיקי, מה שעושות חברות תמורה) באפליה. המייל אשר הופץ בידי מרכז תמורה מתייחס גם להליך בבג"צ:

"ההפרדה נעשתה ועודנה נעשת באמצעים פיזיים וברורים לכול כגון: מבניי למידה שונים, חצרות אחרות, שערים נפרדים,שעות הגעה אחרות, תלבושת אחידה שונה לכול מוצא ואף איסור שיחה בין הבנות.

נכון להיום מרבית הסממנים החיצונים שהפרידו בין הבנות הוסרו בחלקם, אולם עדיין מהותית, קיימת הפרדה ומכאן שהאפליה עדיין קיימת וזועקת. כך מגיל כה רך ( הבנות הן תלמידות בית ספר יסודי) לומדות התלמידות על בשריהן את ההשפלה והביזוי בהפלייתן. אותן בנות צעירות חוו השפלה, אפלייה וגזענות מהי, בצורה הגרוטסקית והמכוערת ביותר!"

אבידן מספרת כי בעצם ימים אלו אמור בג"צ להכריע אם אכן מדובר באפליה, או שמא בהפרדה אשר נגזרת מ'שוני רלוונטי', דבר אשר מותר בחוק. אבידן מצרה על כך שהמדינה בתשובתה, בכדי להצדיק את ההפרדה (גם אם פחות בולטת פיזית, כרגע) בין הבנות הספרדיות לאשכנזיות, הציגה בתשובתה נימוקים דתיים מפולפלים על השוני בדרך לימוד הדת אצל מזרחיות ואצל אשכנזיות. אבידן חוששת כי שופטי בג"צ, אשר רובם אינם בקיאים בדקדוקי ההלכה, יעמדו דום אל מול הפגנת הבקיאות הדתית שאינה מהווה לטעמה אלא מסך עשן, ויקבעו כי מתקיים 'שוני רלוונטי' בין בנות מזרחיות לאשכנזיות לצרכי לימודים.

בכדי להמחיש עד כמה האפליה לטעמה גזעית, היא מביאה מקרה של ילדה ששם משפחתה אשכנזי, אלא מאי, בהיות אימה מזרחית, צבע עורה כהה מאד, וכך היא מצאה את עצמה בכיתה ה'מזרחית', כך שטיעוני 'נוסח התפילה השונה' או ה'שוני בלימודי הדת' אינו יכול לעמוד כאשר, לטענת אבידן, המבחן שמיושם בפועל הינו מבחן צבע העור.

עוד מציינת אבידן שלושה מקרים שבהם אשכנזיות כן הושמו בכיתה המזרחית. שתי רוסיות וילדת חינוך מיוחד אחד, מה שמעיד לשיטתה, כי אין פה שוני רלוונטי, אלא הסתכלות על הכיתה המזרחית ככיתת ה"אחרים".

במה תעזור נוכחות הנשים בדיון? אבידן מדגישה כי אין הכרח שמי שתבואנה לדיון לתמוך תהנה נשים מזרחיות בהכרח (מה גם שבימים אלו, עם נישואי התערובת הרבים, כבר אין במובהק 'מזרחיים' אל מול 'אשכנזים'), אלא חשובה הסולידריות: בדיונים הקודמים הגיעו להפגין נוכחות ותמיכה נשות הקשת הדמוקרטית המזרחית וחברות תנועת 'אחותי', והשופטת התעניינה בזהות כל אחת מן התומכות, שאלה לשמה ולשיוכה הארגוני ורשמה זאת.

אבידן מקווה כי נוכחות נשים אשר תומכות במאבק בדיון (וגם גברים, כמובן) תעביר את המסר כי אין מדובר בתביעה כספית, אלא הכסף המתבקש כפיצוי בתביעה אינו אלא אמצעי להשיג הישג עקרוני: אמירה משפטית כנגד אפליה.