הוכה בקרשים בכל גופו - סתם

יצחק סלימאן, 23 (נאשם 1) וראובן טרבלסי, 21 (נאשם 2), הודו במסגרת הסדר טיעון והורשעו בכתב אישום מתוקן שייחס להם עבירת "תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות".

על-פי כתב האישום, ב-13.10.08, כשהמתלונן ומעבידו שהו בשטח תחנת דלק "פז" סמוך לכביש גהה, ניגשו אליו הנאשמים, כשהם שתויים וניסו לסלקו מהמקום. השניים היכו את המתלונן בקרשים בפניו, בעיניו ובחלקי גופו השונים וכשנפל ארצה, המשיכו להכותו ולבעוט בו. המתלונן הובהל לבית חולים כשהוא שותת דם ואובחנו אצלו שברים בארובת העין ובגשר האף, ודימומים והמטומות באזורים שונים בפניו.

היכו בפראות ללא סיבה

המדינה וסניגורו של נאשם 1, הגיעו להסדר בדבר עונש מוסכם של 22 חודשי מאסר בפועל ופיצוי למתלונן, על-פי שיקול דעתו של בית משפט. כנגד נאשם 1 עמד מאסר על תנאי בר הפעלה של 10 חודשים והצדדים היו חלוקים בדבר אופן הפעלת התנאי. המדינה ביקשה שהמאסר ירוצה במצטבר למאסר המוסכם ואילו הסניגור ביקש שירוצה בחופף. המדינה הגישה את גיליון הרישום הפלילי של נאשם 1 וציינה שבעברו 5 הרשעות קודמות.

באשר לנאשם 2, המדינה וסניגורו טענו במשותף לעונש של 14 חודשי מאסר ופיצוי למתלונן, על-פי שיקול דעתו של בית משפט. המדינה הגישה את גיליון הרישום הפלילי של נאשם 2 וציינה כי בעברו 2 הרשעות.

המדינה טענה שהנאשמים היכו את המתלונן, על-רקע שימוש באלכוהול, מבלי שהייתה להם סיבה לכך, וגרמו לו חבלות חמורות ובנס האירוע לא הסתיים בתוצאות טראגיות. סלימאן טען שהאירוע התחיל מיוזמתו של טרבלסי בעוד שהוא הצטרף אליו ואינו אדם המחפש מריבות. סלימאן ביקש לרצות את מאסרו בכלא השיקומי "חרמון" ולעבור הליך גמילה מסמים ומאלכוהול. טרבלסי טען שדובר במעשה ללא תכנון מוקדם ו/או כוונת רווח, אלא על-רקע שתייה, והוא לקח אחריות, הודה במעשיו והפיק את הלקחים.

השופטת: השהייה בכלא תמנף

בפסק הדין כתבה השופטת יהודית שיצר: "הנאשמים עשו יד אחת כנגד המתלונן, תקפו אותו, היכו אותו וגרמו לו חבלות חמורות. חומרה מיוחדת אני מוצאת בכך שהתקיפה האלימה החלה ללא כל התגרות מצד המתלונן ואף ללא סכסוך כלשהו בין הצדדים. הרקע היה אך ורק שתיית אלכוהול שהניע את הנאשמים להתנהגות אלימה ובלתי נשלטת". השופטת ציינה כי אין להשלים עם התפשטות התופעה ויש להגן על הציבור הרחב מפני בריונות, עבריינות ואלימות, כדי שהרחוב והמרחב הציבורי בארץ יהיו שלווים ובטוחים.

באשר לסלימאן קבעה השופטת: "הנאשם אינו לומד לקח ממעשיו וכי עונשי המאסר בפועל שריצה, ועונשי המאסר על תנאי שעמדו לחובתו, לא הרתיעו אותו והוא חוזר שוב ושוב לסורו. למרות הרקע הקשה בו גדל הנאשם, ולמרות הודייתו, אין להתעלם מהאינטרס הציבורי ומהקורבן שנפגע על לא עוול בכפו. לאור השרירות בה ביצע הנאשם את העבירה, לאור ריבוי הרשעות על-רקע שתיית אלכוהול והשפעתו, ולאור עברו הפלילי העשיר והעובדה שעונשי מאסר בפועל ועונשי מאסר על תנאי שנגזרו עליו, לא היה בהם כדי להרתיעו, והוא סירב לקבל טיפול, אינני מוצאת שיקולים מיוחדים המצדיקים הפעלת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם בחופף. אם מבקש הנאשם להשתקם, ועמדתו כיום כנה ורצינית, יוכל לעשות זאת בתקופת שהייתו בכלא ולנצל זאת כמנוף לשינוי חייו".

על טרבלסי אמרה השופטת שמדובר בחור צעיר המתנהג כבוגר לאור משברים רגשיים שחווה. "שירות המבחן מציין, כי נכונותו להשתלב בטיפול גמילה הינה מוטיבציה חיצונית הקשורה להליכי מעצרו ובשל כך, למרות שזקוק לטיפול כוללני בכפר גמילה, הוא אינו בשל לכך. דעתי היא, כי אם הנאשם אכן כנה ברצונו להשתקם ולעבור טיפול יוכל לנצל תקופת שהייתו בכלא למטרה זו תוך שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול".

בסופו של דבר השופטת שיצר גזרה על סלימאן: 22 חודשי מאסר בפועל שתחילתם מיום המעצר 15.10.08 והפעילה את התנאי שנגזר עליו בבית משפט השלום בתל אביב והטילה עליו 10 חודשי מאסר נוספים שירוצו במצטבר, סך הכול ירצה סלימאן 32 חודשי מאסר. כמו-כן, הוטלו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסרו ותשלום פיצוי למתלונן בסך 3,000 שקל שישולמו ב-3 תשלומים שווים.

על טרבלסי הוטל עונש של 14 חודשי מאסר בפועל שתחילתם מיום המעצר 15.10.08 כמו-כן, 10 חודשי מאסר על תנאי כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסרו ותשלום פיצוי למתלונן בסך 3,000 שקל שישולמו ב-3 תשלומים שווים.