תעמולה חרדית ליום העצמאות

יש חרדים שביום העצמאות לובשים שק ואפר ושורפים את דגלי ישראל [תמונה בתחתית]. יש היוצאים לטיילת בתל אביב לצפות במשט ובמטס החגיגי, כאשר ברקע ניתן לראות פה ושם מישהי לבושה קצת פחות. אלו ואלו מיעוט, והרוב הדומם של החרדים מציין את יום העצמאות באופן אחר.

היחס אל הציונות הוא אמביוולנטי – בלעדי המדינה ספק איפה היו, ומנגד אי-אפשר שלא למנות את כל תחלואיה של המדינה הציונית. בריכוזים חרדיים נהוג לקיים ביום השבתון החצי-כפוי שיעורי תורה להמונים, וחלק יוצאים לסתם טיול משפחתי בחיק הטבע.

איפה הרגולטור?

התחנות כולן מנסות ללכת בין הטיפות ולא להרגיז את החרדים. העיקר לא לריב עם איש. על תוכניות על טהרת הציונות אפשר רק לחלום. חופש הביטוי חשוב, וגם הזכות להשמיע עמדות חרדיות. אבל קשה לקבל את שוויון הנפש את שתיקת המאסדרים (רגולטורים) מטעם המדינה, הלא הן הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו והמועצה לשידורי כבלים ולווין, שנותנות כספים ומיקרופון, ומאפשרות לתקוף את הציונות ביום חגה בריש גלי.

מי שנדחק לפינה יותר ויותר, הוא הציבור הציוני-דתי בעשרות אלפיו, שתורם בהמוניו למדינה בשירות צבאי ובהתיישבות מתוך אידיאולוגיה צרופה, שאינו זוכה לתמורה לה הוא זכאי, ונאלץ לשמוע תעמולה חרדית ביום העצמאות.

הרדיו התורני שהפך לחרדי

מי שאולי מבטא את היחסי אהבה-שנאה שבין החרדים למדינה הן תחנות השידור שלהם. שלושה ערוצי שידור יש. שניים ברדיו – רדיו קול חי ורדיו קול ברמה, שניהם מטעם הרשות השנייה, ותחנת הטלוויזיה של ארגון ההחזרה בתשובה החרדי "הידברות" מטעם המועצה לכבלים וללווין. בעוד שהאחרונה פונה בעיקר לקהל חילוני-מסורתי, שני הראשונים החליטו לפנות בעיקר לקהל החרדי.

תחנות הרדיו מוגדרות כתורניות, אך ככל שחולף הזמן הן הולכות ומתחרדות ודוחקות משידור את הציבור הציוני-דתי, שגם עבורו מיועדים השידורים. שבקול חי ניתן למצוא פה ושם איים דתיים-לאומיים, ולשמוע בפתח מהדורת החדשות "יום עצמאות שמח", בקול ברמה בקושי מצליחים להשיג מרואין חובש כיפה סרוגה. בערוץ הטלוויזיה הידברות ניצלו את היום כדי להסביר בסדרה של הרצאות את תולדות המדינה לפי ההשקפה החרדית, ולא חסכו מילים של ביקורת כלפי הציונות ומייסדיה.

גם בתחום השירים ביום העצמאות קיים שוני. בהידברות התראיין מייסד הערוץ, הרב זמיר כהן, ואמר כי למרות שמדובר ביום העצמאות, אין שום היתר לשמוע שירים בספירת העומר בה חל יום זה. לא חלפו כמה דקות, ומישהו ניגן בגיטרה שיר למשיח. בקול ברמה היו רק שירי קודש ווקאליים, ובקול חי נקטו בשיטה דומה לאחר שבשנים עברו ניסו את כל האפשרויות – בשנה אחת השמיעו שירים עם מוזיקה, בשנה שאחריה לא שידרו בכלל שירים ומילאו את היום במלל, ובאחרת שירים ווקאליים בלבד.

ביום הזיכרון הציג ערוץ הידברות את אלו שפעם היו חיילים וכיום חוזרים בתשובה, ובערוצי הרדיו היה השכול נחלתן של משפחות דתיות בלבד, תוך מתן דגש נרחב דווקא על נרצחי פעולות האיבה ופחות על החיילים. על-רקע צפירת הדומייה הוקראו פרקי תהלים, ומיד אחר כך הטיף רב מקול ברמה שעה ארוכה נגד הצפירה וכל השלילי שהיא מייצגת עבורו.

צילום: ילדי ירושלים שורפים דגלים בשכונה חרדית [צילום: AP]