החלום להיות שחקנית מפורסמת התנפץ

סטלה חזן הגישה לבית משפט השלום בירושלים תביעה כספית על סך 20,000 שקל נגד חברת ת.ב.ל בע"מ שהציעה לציבור הרחב להופיע במבחני בד כשחקנים בפרסומות, בבתי קולנוע ובטלנובלות. חזן, שנורא רצתה להיות מפורסמת, שילמה לחברה 3,600 שקל וחתמה על חוזה.

לדבריה, זומנה לצילומים כשבועיים לאחר מכן ובמועד נוסף מאוחר יותר לאחר שאיציק מור - נתבע 2 ורועי רוזנהק - נתבע 3, טענו שהצילומים לא הצליחו. מאז נותק הקשר בינה לבין הנתבעים ומאמציה הרבים לאתרם, עלו בתוהו. לדברי חזן, היא לא זומנה לצילומים נוספים, לאודישנים או לפרסומת כמובטח, ועל הנתבעים להשיב לה סך של 3,600 שקל ולפצותה בגין סבל, הוצאות ועוגמת נפש.

בנוסף, ביקשה להורות על הרמת מסך ולחייב את רועי רוזנהק ושלום יוספוב באופן אישי בהיותם בעלי המניות ומנהלי חברת תבל. חזן הגישה תלונה במשטרה בגין קבלת דבר במירמה.

כנגד חברת תבל בע"מ - נתבעת 1 ורועי רוזנהק - נתבע 3, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. הנתבע 2 - איציק מור, טען שחזן קיבלה תמורה לכספה וכי שימש כצלם שכיר בחברה ולא כמנהל. שלום יוספוב, טען שהיה שליח שכיר אצל הנתבעים והוחתם במירמה על מסמך לפיו הוא בעל מניות ודירקטור בחברה.

"הכל היה בלוף ושקר"

בדיון בפני השופט גד ארנברג, הלינה חזן שהחברה לא ביצעה את חלקה בחוזה: "לפי ההסכם הובטח לי אודישנים, לא היה אפילו חצי אודישן. הכל היה בלוף ושקר. הצטלמתי פעם שנייה כי אתה אמרת לי שהתמונות לא הצליחו והמפיק אמר שצריך להצטלם עוד פעם... אחרי 4 חודשים לא היה אודישן ולא התקשרתם אלי, החלפתם מקום. חודש לפני שסגרתם... אמרתי שאני רוצה את הכסף חזרה. הוצאת מהמחשב משהו, אמרת שזה מחזה שאני צריכה ללמוד בעל-פה ואחרי שבוע שהגעתי המקום היה סגור".

בפסק הדין דחה השופט את טענותיו של מור: "הוא לא הציג תלושי משכורת המעידים על היותו שכיר. כפי הנראה מעורבותו בחברה הייתה גדולה יותר משום שהנחה את התובעת בעניין הצילומים הנוספים ונתן לה טקסט ללמוד לאודישן. כמו-כן, הוא קיבל ומסר שיקים, ופתח חשבון בנק עסקי. פעולות אלו חורגות מפעולותיו של צלם שכיר בחברה ונראות כפעולות אשר אחראי להן מנהל החברה. ככל הנראה הוא פעל יחד עם רוזנהק וניהל חברה אשר מטרתה הונאה".

מירמה מחייבת

יוספוב העיד שקיבל הוראות ממור והשופט קיבל את עדותו ודחה את התביעה נגדו: "אמנם הוא רשום כבעל מניות בחברה, אך אני מקבל את גרסתו לפיה לא ידע על מה הוא חותם בהעברת מניות, משום שאינו דובר עברית טובה, או הסבריו על פתיחת חשבון עסקי נראים סבירים בעיניי, לאור התרשמותי מעדותו. אין ספק שלא היה לו קשר כלשהו לתובעת והוא הוכנס כנתבע רק משום שנרשם כבעל מניות בחברה וכדירקטור בה. לא הוכח כי הייתה לו יד ורגל במירמה נגד התובעת או כי ידע על ההסכם שנחתם איתה".

בסופו של דבר נפסק, שאין מקום לחייב את מור בדרך של הרמת מסך, "ואולם הקשר הישיר שיצר עם התובעת ופעולות המירמה שעשה כלפיה באופן אישי תוך הטעייתה בקשר להסכם כולו דינם להביא לחייבו כלפיה". מור חויב להחזיר לחזן את הסכום ששילמה לידיו בסך 3,600 שקל, סך נוסף של 1,500 שקל בגין עוגמת נפש ונסיעות שנגרמו לה כתוצאה ממעשה הרמאות שלו וכן הוצאות אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 שקל + מע"מ. "כל החיובים הם ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו-3 שנגדם ניתן, כאמור, פס"ד בהיעדר הגנה".