ביד ושם: מה שלא סופר על השואה

במהלך השנתיים האחרונות מתחקה מוזיאון “יד ושם” בירושלים אחר מאות אלפי הרציחות של מלחמת העולם השניה - אלה שלאו דווקא סופרו ברבים - בשדות הרג ברחבי ברית המועצות לשעבר, כך דיווח (יום א’, 19.04.09) הניו יורק טיימס.

סיפורים כמו נשים יהודיות מהעיירה האקוראינית ברדיצ’ב שהוכרחו לחצות בשחייה נהר רחב עד שטבעו, או ילדים בטלסיאי ליטא שהושלכו בעודם חיים לבורות שבהם היו קבורים הוריהם, או על יהודים בליוזנה בלארוס, שנכלאו בתוך אסם נעול שם קפאו למוות - יועלו לאתר תחת הכותרת “הסיפורים הלא-מסופרים” (בשפה האנגלית). אחד הסיפורים מגיע מאיש ים גרמני שצילם הריגות בליפאיה שבלטביה. הסרט נמצא מזה מספר שנים במוזיאון יד ושם, אולם באתר החדש ניתן למצוא סרט מ-1981 שנשכח ובו ראיון עם ריינהרד וינר המעיד כי היה עובר ושב עם מצלמת וידיאו בידו.

לרגל יום השואה המידע החדש יהפוך זמין לציבור ביום שני. ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, פרופ’ דוד בנקיר, התייחס לפרוייקט החדש והסביר כי חקר המקומות שבהם בוצעו ההריגות היה מוזנח עד עתה משום שמדובר בעיירות וכפרים קטנים. “במקרים רבים, המקומיים שיחקו תפקיד מרכזי ברציחות, קרוב לוודאי ביחס של עשרה מקומיים על כל גרמני”, אמר בנקיר. “מטרתנו היא להבין את האדם שיום אחד שיחק כדורגל עם שכנו היהודי וביום למחרת הסתובב והרגו. הדבר מעניק לנו חומר בו אפשר לעשות שימוש בחקר רצח עם במקומות אחרים כגון באפריקה”.