אכלה במסעדה בטורקיה ואיבדה את הכרתה

רומה אבישי עברה חוויה קשה מאוד במהלך טיול מאורגן לטורקיה בחודש ספטמבר 2003. ביום הרביעי לטיול, אכלה עם חברתה רבקה בהירי וחלק מחברי הקבוצה, ארוחת צהריים במסעדה בעיר ספנדובולו ובהמשך חשה ברע ואושפזה בבית חולים. כשמצבה הידרדר הוטסה ארצה כשהיא מלווה בחברתה בהירי ואושפזה בבית החולים הדסה עין כרם למשך 5 ימים. אבישי ובהירי תבעו את חברת הנסיעות איילה טורס, את מדריך הטיול מנו ברגר, ואת הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ בבית משפט השלום בירושלים וביקשו פיצוי עבור הנזקים שנגרמו להן.

לטענתן, הנתבעים התרשלו כשהמדריך המליץ למטיילים לסעוד במסעדה שלא נבדקה על ידו וכתוצאה מכך אבישי סבלה מזיהום מזון. "הנתבעים לא מצאו לנכון לדאוג לליווי צמוד לאבישי שאיבדה הכרתה, אושפזה במשך 48 שעות והוטסה בהטסה רפואית בליווי רופא ארצה". בהירי ביקשה פיצוי בגין אובדן הנאה מטיול ועוגמת נפש לאחר שהצילה את אבישי מחנק והייתה עדה להתקף פרכוסים של אבישי ואיבוד הכרה. כמו-כן ביקשה החזר כספי עבור חצי מהטיול.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים שאינם אחראים לנזק שנגרם מהמזון במסעדה. "האכילה במסעדות ספציפיות מסורה לשיקול דעתו ורצונו הבלעדי של המטייל בהתאם לטעמו ולהעדפותיו". לטענתם, לא היו מודעים למצבה של אבישי ומיד כשנודע למדריך על אשפוזה בבית חולים הוא וידא שהיא מטופלת כראוי, ביקר אותה והתעדכן על אודות מצבה טלפונית. "המדריך המתין עם הקבוצה עד שעניין ההטסה ארצה הוסדר".

בדיון בפני השופט כרמי מוסק העידה אחת המשתתפות בטיול שגם היא סבלה מקלקול קיבה, שנמשך מספר ימים. "היו אנשים נוספים בקבוצה שחלו גם הם וסבלו מקלקול קיבה".

נציג חברת הנסיעות העיד שאם בהירי לא הייתה נשארת עם אבישי הוא היה דואג שיוצמד לאבישי מלווה מטעם החברה.

המדריך נתפש כאוטוריטה ועליו האחריות

בפסק הדין נמתחה ביקורת על המדריך וחברת הנסיעות: "מצבה הרפואי של התובעת היה חריג וחמור ובאחריותו של המדריך היה להתעדכן ולעקוב אחר התפתחות העניינים, דבר שעל-פי כל העדויות לא נעשה. לא רק שהנתבעת לא דאגה לאיש צוות שילווה את התובעת לבית החולים ואף לפני כן כאשר נזקקה לטיפול רופא במלון וזאת למרות שהיה מדריך מקומי שנלווה לצוות, אלא שאף הגדילו לעשות והסתמכו על שירותיה של בהירי שתדאג לאבישי במקומם".

השופט הוסיף כי מטעם הנתבעת הובאו עדויות לפיהן אין פרוטוקול כתוב לגבי נהלים במקרה בו אחד המטיילים חולה או זקוק לאשפוז והעניין כפוף לשיקול דעת וכל מקרה נבחן לגופו. "זה המקום לומר, כי מן הראוי היה שיהיו נהלים כתובים לגבי התנהלות במקרים אלו. גם על-פי ההיגיון הבריא ושיקול דעת נאות. אין כל ספק כי מדריך קבוצת מטיילים צריך היה להתעניין במצבה הרפואי של אבישי ובהיעדרותה מפעילויות שונות ולדאוג לליווי כאשר מצבה הידרדר עד כדי איבוד הכרה, טיפול רופא, צורך בהטסה רפואית בליווי רופא לארץ, ולא להסתפק בשני ביקורים בבית החולים, בירור טלפוני ושליחת פקסים לארץ".

עוד הדגיש כי הנתבעים אינם יכולים להתנער מאחריותם בהפניית המטיילים למסעדה גם כשמדובר בזמנם החופשי וזאת מן הטעם "שעצם כניסתו של מדריך למסעדה היוותה למראית עין 'הכשרתה' כמסעדה ראויה וזאת מתוקף ההסתמכות על מדריך שנתפס בעיני המטיילים כאוטוריטה, היודע באלו מקומות כדאי לאכול. ומכיוון שהמדריך נתפס כאוטוריטה והמטיילים פעלו לפי הדוגמא האישית שנתן חלה עליו אחריות, כנציג מארגנת הטיול, לבדוק את המקום או להדגיש בפני המטיילים שהמקום לא מוכר לו ומשלא עשה כן אני מוצא כי חלה על הנתבעים אחריות בשיעור של 50% לנזקים", אמר.

הנתבעים חויבו לפצות את אבישי בסך של 18,200 שקל בגין אובדן הנאה מהטיול מהיום החמישי ואילך ולהחזיר לה עלות חצי מהטיול. בהירי פוצתה בגין כאב וסבל והחזר הוצאות בסך של 10,300 שקל. הנתבעים חויבו גם בהוצאות משפט בסך של 5,600 שקל.