המשכורת, והחשש מאינוס הבת

אברהם ביגר, מנכ"ל ויו"ר מכתשים אגן, התקשר לארז ויגודמן, מנכ"ל שטראוס הפורש, והודה לו על שהדיח אותו מראש טבלת שיאני השכר שבה כיכב במשך כמה שבועות. כך דיווח יורם גביזון (דה-מארקר). ביגר הוביל קודם לכן בעלות שכר בסך 14.6 מיליון ש"ח. והנה, ויגודמן, שפרש מתפקידו כמנכ"ל שטראוס, קפץ היישר למקום הראשון עם עלויות שכר והטבות בסכום כולל של 18.3 מיליון ש"ח.

על מה ולמה הודה ביגר לויגודמן? לא על שנטל ממנו את הבכורה, כמו על-כך שהוא מושך אליו את האש, במקום שזו תופנה כלפי ביגר עצמו.

הטלפון של ביגר לויגודמן מצביע על חששם של מנהלים בכירים. מצד אחד, הם מנסים, ובצדק מנקודת ראותם, לקבל גמול גבוה ככל שניתן לעבודתם. אך מצד שני, הם ממאנים לשלם את מחיר החשיפה, הכרוך בכך.

ממה חשש ג'

על הרגישות הרבה אני יכול להעיד מאירוע שהתרחש בעבר. השנה הייתה כמדומני 1987. אז התחלתי - לראשונה בעיתונות בישראל, לאסוף את המידע שהוסתר ולפרסמו בעיתון מעריב, במגזין עסקים. טלאות טבלאות. באותה תקופה הכל היה פרוץ. החוק טרם חייב את החברות הציבוריות לפרסם את הגמול המשולם לחמשת נושאי המשכה הבכירים בחברה. במקביל, התחלנו לפרסם את טבלת: "עשירי הבורסה".

כשהתחלתי לעסוק כך, החלו הלחצים. מנהלי בנקים התקשרו לעורך הראשי דאז, עידו דיסנצ'יק, וביקשו למנוע ממני את העיסוק בכך. כך נהגו גם כמה מנהלי חברות גדולות.

הכביר לעשות אחד ממנהלי החברות הציבוריות הגדולות, הנשלטות על-ידי משפחה ידועה. אותו איש. שיכונה להלן ג' (האות הראשונה של שמו הפרטי), הזהיר/התריע: אם הסוחט יפרסם את היקף העושר שלנו, יחטפו לי את הבת, ידרשו כופר ואם לא אשלם יאנסו אותה. בתו הייתה אז צעירה כבת 17 ונאת מראה. ואותו ג' חשש באמת ובתמים מתרחיש שכזה.

הלחצים לא הועילו, כמובן. הפרסומים בוצעו. מאז אין שום עיתון שמכבד את עצמו ואת קוראיו, שנמנע מלעסוק בשכר הבכירים בחברות הציבוריות.