סטיבן ג'רארד. פרננדו טורס. דירק קאוט. חאבייר מסצ'ראנו. ג'וזה מנואל (פפה) ריינה. בחמישייה הזו הכל תלוי. איתם ליברפול חיה ומתה. רק הם יקבעו אם תזכה העונה בצ'מפיונס ליג ו/או באליפות. ולכן הם חייבים לעמוד במוקד לפני המשחק נגד צ'לסי (אגב, גם להם יש חמישייה די קטלנית: צ'ך, טרי, למפארד, אנלקה, דרוגבה). אבל על צ'לסי נכתוב בשבוע הבא, לקראת הגומלין, אם הכחולים עדיין יהיו רלוונטיים (בצ'מפיונס). מה שלא יקרה אם החמישייה של ליברפול תגיע לעבוד.
אסור לקחת את זה כמובן מאליו. גם הביטוי "תגיע לעבוד" אינו מדויק. הרי הם תמיד באים לעבוד. אבל לא תמיד העבודה צולחת. גם הם לא תמיד מעולים. חלקם אפילו לא תמיד טובים. מי שתמיד טוב וכמעט תמיד מעולה הוא סטיבן ג'רארד. קפטן פנטסטיק הוא שחקן השנה בעולם (האנושי, ליאו מסי לא מהעולם הזה). 21 שערים ו-8 בישולים אינם מספיקים כדי לתאר את העונה ההרואית שלו. כיוון שג'רארד תמיד היה שחקן מעולה שבמעולים, צריך להתמקד בתופעה שהפכה אותו לענק. "ההחלטה של בניטז להציב אותו כסקנד סטרייקר מתחת לחלוץ", אומר ג'ונתן ווילסון מהגרדיאן, "והפטור שניתן לו כמעט מכל משימות ההגנה". ג'רארד דווקא שחקן שיודע ומוכן לעשות הגנה, אבל לבזבז את העילוי ההתקפי הזה על משימות הגנתיות זה פשע. ובניטז הוא מאמן שמבין ומדגיש את חשיבות ההגנה, אך הוא לא פושע.
נעבור לשותפו של ג'רארד בחוד. החלוץ הקלאסי היחיד של ליברפול. פרננדו אל ניניו טורס. ווילסון סבור כי "הוא החלוץ הטוב בעולם". קשה להתווכח איתו. איזה עוד חלוץ מטרה קלאסי (מס' 9) בכלל מתקרב אליו? גם דרוגבה, וייה, אטו ואיברהימוביץ' לא ממש מגיעים לרמתו של טורס. מדוע? "כי יש לו הכל", מסביר ווילסון, "מהירות, סיומת, שליטה בכדור, החזקת כדור, משחק עם הגב לשער, מוטיבציה, חוכמה". הדבר היחיד שיכול לפגוע בטורס בעתיד וחלילה כבר העונה הוא "הרגל שלו", אומר ווילסון, "ההמסטרינג. יש תחושה שזה איזור פגיע מאד אצלו. אם זה נכון, אז הקריירה שלו כנראה לא תמריא לגבהים שהיא צריכה".על דירק קאוט אף אחד לא מדבר במונחים של פציעות שחלילה יפגמו בגדולתו, כי אף אחד לא חושב שהוא גדול. חוץ מרפא בניטז, שהפך אותו לבאנקר בהרכב שרובו עדיין מתחלף ברוטציה. קאוט פותח בין אם הוא כובש ובין אם לאו. וזה לא טריוויאלי לנוכח העובדה שמדובר בקשר-חלוץ (הגיע לקבוצה כחלוץ סקורר מהולנד, הפך לקשר אגף התקפי באנפילד). ווילסון טוען כי "קאוט המציא עמדה: דפנסיב ווינגר". ובעברית: שחקן כנף קדמי שתורם בעיקר הגנה. קשה למצוא פן אסתטי בשחקני הגנה אבל לראות את קאוט משחק הגנה זו חוויה כבירה. הבנאדם רץ כל כך מהר, ומכסה שטחים בצורה כל כך חכמה, וכל הזמן מתאמץ, ואפקטיבי נורא בתאקלים, וכבונוס: כובש. והשערים שלו העונה (9) הגיעו כמעט תמיד ברגעים הכי נואשים של ליברפול.עוד שחקן הגנתי נפלא הוא מסצ'ראנו, שווילסון מגדיר כ"שחקן הטוב בתפקידו בעולם". התפקיד שלו הוא קשר הגנתי או בדיאלקט הארגנטיני: פקמן. "הוא אוכל אנשים בדרך לכדור", מסביר ווילסון, "מסצ'ראנו מהיר, חזק, קורא את המשחק מצוין ומתקל נפלא. לדעתי גם יש לו איכויות טכניות בכלל לא מבוטלות אבל הוא עדיין לא מביא אותן מספיק לידי ביטוי". מסצ'ראנו גם משלים נהדר את הקשר ההגנתי שלצדו, צ'אבי אלונסו, שאינו מתקל כמו הארגנטיני אך מסוגל לשגר מסירות ארוכות ומדויקות. וכך מרכז השדה של ליברפול, עם מסצ'ראנו,אלונסו, ג'רארד (וגם בניון וריירה), מבצע את כל הפונקציות ההגנתיות וההתקפיות בצורה אופטימלית, מבלי שיהיה ביניהם אף פליימייקר.
האס האחרון בחמישייה של ליברפול הוא השוער, פפה ריינה. עד לאחרונה ריינה נהנה ממוניטין של שוער איכותי אך כזה שדי רחוק מלהימנות על החבורה המצומצמת של הטובים בעולם. לא עוד. העונה ריינה לא פחות טוב מצ'ך, בופון, קסיאס, ו-ואן דר סאר. הוא ספג 27 שערים ב-40 משחקים, שזה נתון מדהים. בשמונה משחקי צ'מפיונס ליג הוא ספג חמישה שערים בלבד – הכי מעט באירופה (ביחד עם ואן דר סאר). "ריינה הוא שוט-סטופר מעולה ושוער אחד על אחד מזהיר", טוען ווילסון, "היו אפילו כמה מקרים שקראגר צעק לו לצאת לחלוץ אבל ריינה נשאר וכמעט תמיד זה הסתיים בעצירה. הדבר היחיד שהוא לא מעולה בו הוא התמודדות עם הגבהות מהאגף. ולעתים רחוקות הוא עדיין יכול לבצע שגיאה בלתי מחויבת". שגיאה שהיא ההבדל בין חיים ומוות.http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/4/122654.jpg
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה