התגלו מתחמי הכיבוש של בני ישראל

"אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם, עד מדרך כף-רגל"

(דברים, ב', ה')

חוקרים מאוניברסיטת חיפה חשפו תגלית ארכיאולוגית יוצאת דופן בבקעת הירדן: המתחמים הראשונים אותם בנו אבותינו עם כניסתם לארץ כנען שהעידו על כוונתם להצהיר בעלות על הארץ. צוות לחפירה ארכיאולוגית חשף חמישה מתחמים בצורת "כף רגל" ענקית. לפי ההערכה, שימשו מתחמים בצורה זו לסימון בעלות על טריטוריה בתקופת הכיבוש בארץ וההתנחלות בה, וככל הנראה מדובר באותם מתחמים הקרויים בתנ"ך "מדרך כף רגל".

חושפי התגלית אומרים כי עובדת גילויה דווקא ערב חג הפסח, שנקבע כזכר ליציאת מצרים, מסעירה ויוצאת דופן. "מתחמי כף הרגל שמצאנו בבקעת הירדן הם האתרים הראשונים שבנו בני ישראל עם כניסתם לכנען, והם מעידים על הרעיון המקראי של בעלות על הארץ באמצעות כף הרגל", כך אמר הארכיאולוג, פרופ' אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה, אשר עמד בראש הצוות.

הגילגל המקראי

במסגרת הגילויים, נחשפו בבקעת הירדן מתחמים המזוהים עם אתר הגילגל המקראי, ואשר שימשו להתכנסות, ליציאה לקרב ולעבודת האל. המלה גילגל מוזכרת במקרא 39 פעמים. הגילגלים היו מרוכזים בבקעת הירדן ובגב ההר, ועד עתה לא הוצע שום אתר ארכיאולוגי לזיהוי הגילגל. יתרה מכך, בשנים 2008-1990 התגלו ונחפרו בבקעת הירדן ובחלקו המזרחי של הר מנשה חמישה מתחמים בצורת כף רגל אנושית. כל המתחמים נוסדו בראשית תקופת הברזל (מאות 12-13 לפנה"ס), ועל-פי גודלם וצורתם ברור שלא שימשו לבעלי חיים אלא לכינוס של בני אדם.

שניים מהאתרים, המוכרים כיום בשמות ביד'ת א-שעב ויפית, נחפרו בשנים 2005-2002, בהנהלת ד"ר דרור בן-יוסף ובהדרכתו של פרופ' זרטל. מהממצאים, בעיקר כלי חרס ועצמות בעלי חיים, עולה שהאתרים נוסדו בסוף המאה ה-13 לפנה"ס וקיומם נמשך עד המאות 8-9 לפנה"ס, ללא שינויים ארכיטקטוניים.

בשני מקרים לפחות נמצאו סביב המתחמים מסלולים בנויים ומרוצפים שרוחבם כשני מטרים, ואשר שימשו כנראה להקפת האתרים. "הקפה טקסית של אתרים באמצעות תהלוכות היא אלמנט חשוב במזרח הקדום", הסביר זרטל, שהוסיף כי מקור המונח "חג" בלשונות השמיות הוא בפועל "חוג", שמשמעותו "סיבוב" או "הקפת המקום". מכאן שהממצא החדש שופך אור על התהלוכות הדתיות ועל משמעות המושג "חג".

פרופ' זרטל הדגיש שלכף הרגל נודעת חשיבות רבה במיוחד כסמל של בעלות על טריטוריה, שליטה על אויב, בעלות כללית ונוכחות אלוהית. גם בספרות של מצרים העתיקה נזכרים ביטויים אלה. לכף הרגל בכלל נודעת חשיבות בכל התרבויות, בעיקר כביטוי לנוכחות אלוהית. במקרא יש ביטוי עשיר לחשיבותה של כף הרגל: בעלות על כנען, סמל לקשר שבין עם ישראל לארצו ולהבטחה האלוהית לרשת את הארץ, הכנעת האויבים תחת כף הרגל ודימוי המקדש כרגל.

"גילוי מתחמי כף הרגל פותח מערכת חדשה של הבנות לשוניות והיסטוריות", הדגיש פרופ' זרטל, שציין שפירוש ה"רגל" המקראי הוא "חג ומועד" ועלייה לראות את פני השם, כשמקור המונח "עלייה לרגל" הוא באתרי הרגל של בקעת הירדן. "עתה, בעקבות הממצאים, מתבהרת משמעות המונחים. זיהוים של מתחמי כף הרגל כאתרי הפולחן הקדומים של הישראלים מעלה סדרה של אפשרויות חדשות להסבר ראשית ישראל והחגים והמועדים של העם", אמר.

לדבריו, מתחמי "כף הרגל" שימשו לכינוס טקסי בתקופה המכונה בלשון הארכיאולוגים תקופת הברזל הראשונה. עם מעבר המרכז הדתי לירושלים והתגבשותו, נכנס לתורה הציווי של "עלייה לרגל" לירושלים, שמקורו במתחמים שהתגלו בבקעת הירדן ובהר עיבל. "הטקסט המקראי מהווה עדות לקדמותם של המתחמים בפולחן הישראלי ומתחמי כף הרגל הוקמו על-,ידי קהילה מאורגנת עם מנהיגות מרכזית", ציין פרופ' זרטל שהדגיש שיש קשר ישיר בין האידיאולוגיה המקראית, זו הרואה בכף הרגל ביטוי לבעלות על הארץ החדשה, לבין צורת המתחמים.

צילום: [צילום: המרכז למיפוי ישראל]