הזדמנות להשתחרר משליטת 6 משפחות במשק

יוסי שגב הוא לא רק אחד הפרקליטים הוותיקים בישראל - הוא כנראה גם אחד העשירים שבהם. בשנים האחרונות השקיע שגב סכום של כ-450 מיליון שקלים באיגרות חוב קונצרניות. לדבריו, הוא הצליח לחסל את רוב ההשקעה לפני שהנפילות הגדולות הגיעו, אבל זה לא מונע ממנו להזדעזע מהתוכניות לסיוע ממשלתי לחברות שהתפרסמו באחרונה.

"דחיית תשלומים, הלוואות מסובסדות, ערבויות ואפילו דחייה בתשלום מע"מ - הן כולן על חשבון כספי הציבור", קובע שגב. "מי שרוצה כספי ציבור צריך להתחייב להרים את המסכים בינו לבין החברה. כל הכסף שנלקח מהחברה - אם זה דיבידנד, מענק למנהל, כסף לרכישת מטוס או וילה לבעל השליטה או לבן שלו - צריך לחזור לחברה. אסור שתהיה חברה ענייה עם בעלים ומנהלים עשירים". שגב מתנגד להצעות לפרוס את התשלומים שחייבים אלה שגייסו הון באמצעות הנפקת אג"ח, או לדחות אותם - בלי תנאים: "קודם כל תביאו את כל מה שיש לכם, והכוונה היא ממש להכל - אפילו הווילות לילדים. אם אתה גר בווילה ששווה 30 מיליון דולר, מבחינתי תעבור לדירת שלושה וחצי חדרים וסע ביונדאי. אתה לא יכול לבקש ממני כסף שלי לפני שאתה מביא את הכסף שלך, כי אתה החייב העיקרי".

שגב סבור כי רק לאחר שבעלי ההון שגייסו כסף באמצעות אג"ח יחזירו את חובותיהם מכיסם, ראוי למדינה להתערב בשוק: "לאחר שהחייבים יביאו את הכסף מהבית הבעיה תיהפך לבעיה לאומית. הדרך הנכונה לפתור אותה היא כפי שהנשיא אובמה מתחיל לפעול - שהמדינה תעניק הלוואות, תפרע את האג"ח לאנשים וחברות יהיו חייבות לה את הכסף".

חיסול הריכוזיות

"אני בעד שקפיטליזם טהור יפתור את הבעיות בשוק החופשי", אומר שגב - שנחשב לאחד מבכירי המומחים בישראל לפירוק חברות ולשיקומן. "הדרך הנכונה והאמיתית להתמודד עם מצב כזה היא פשוטה: מי שלא יכול לשלם את חובותיו, שיפשוט את הרגל והנכסים שלו יימכרו לאנשים שכן יכולים לפעול בחברות. המדינה לא צריכה לשמור על הבעלים. אם יש חברת אחזקות שיש לה חברות בנות שמייצרות עבודה, הכסף צריך להיות מוזרם לחברות הבנות. מה אכפת לי מי מחזיק בחברת האחזקות?"

שגב מודע לסכנה שבקריסת הטייקונים: "קריסות אלה בתקופה כלכלית לא נורמלית יכולות לגרום לגל של פשיטות רגל, לאבטלה ולסכנה לכלכלה כולה".

עם-זאת, שגב דווקא רואה במצב הנוכחי הזדמנות לשנות את המבנה הריכוזי של המשק הישראלי. "זו אולי ההזדמנות האחרונה לחסל את המצב שיש בשוק משהו שהוא גדול מדי בשביל ליפול", הוא אומר. "זאת הזדמנות חד-פעמית להשתחרר מהשליטה של חמש-שש המשפחות הגדולות שמחזיקות את המדינה. עכשיו אפשר לפרק את השליטה הזאת, כי זו הפעם הראשונה שהקבוצות האלה מבקשות את עזרת המדינה".

לטעמו של שגב, מימון מדינה עדיף על הניסיון להמריץ את הבנקים להעניק אשראי. "בשביל מה צריך לתת לבנקים להזרים כסף לטייקונים?" הוא שואל. "תנו ישירות. לא באמצעות הבנקים - שייקחו את הקופונים שלהם, הריביות והמרווחים. הטייקונים יהיו חייבים למדינה את הכסף, יפרעו את האג"ח, ואז מקומות העבודה יהיו נקיים מהחוב, העסקים ימשיכו להתנהל ולפעול ויחזירו את הכסף - בחלקו או כולו - והמדינה תוכל לשלוט בחברות ולמנות כונס נכסים, מנהל עסקי או כל דבר אחר כדי לפקח שהעסק עולה על פסים נכונים".

איך המדינה תפקח על העסקים?

"במסגרת הסדר נושים לאחר מתן ההלוואה. לא מדובר בכל-כך הרבה חברות. יש מספיק אנשים בפרקליטות".

קודם המדינה - אחר כך הבנקים

שגב מדגיש כי ההלוואה שהמדינה תיתן צריכה להיפרע ראשונה - לפני הפירעון לבנקים ולפני כל נושה אחר. "הבעיה שנוצרה בעולם הייתה שהבנקים נתנו הלוואות לחברות ולקחו כביטחונות שיעבודים על נכסים, ולכן הם מקבלים ראשונים את הכסף. זה לא יניע את העסק", הוא מסביר.

לדבריו, "אם המדינה תפרע את האג"ח החברות עדיין יכולות לקרוס". במקום זה הוא מציע שהמדינה תעמיד הלוואות ישירות לחברות כדי שימשיכו לפעול. "כתוצאה מזה, החברות יוכלו לעשות 'ביזנס' שיאפשר להן לשלם את תשלומי האג"ח במועד", הוא גורס. "ההלוואה תהיה לצורך העסק. שלא יקרה כאן מה שקרה בארה"ב ב-AIG: המדינה הזרימה כסף והוא שימש לבונוסים. זו תהיה מעין הלוואת גישור להתאוששות, ואז האג"ח ייפרע מתוך העסק".

מהם הקריטריונים שלפיהם המדינה תיתן הלוואות?

"המדינה תיתן הלוואות לאנשים שיש להם בסיס יזמי - בתחומי התעשיה, החקלאות הנדל"ן ואחרים - והטייקונים בתוכם. אם העסק טוב, יצרני או נדל"ניסטי, הייתי בוחן מה כמות הכסף שנדרש לו כדי לשרוד. זו לא בעיה כלכלית קשה. כל כלכלן די בינוני יגיד לך מה הסכום הדרוש".

שגב מזהיר מפני פטנטים שונים של בעלי החברות להזרמת כסף אליהם: "הכסף צריך להיות מוזרם רק לפעילות יצרנית, והמדינה צריכה לוודא שלשם הוא מגיע. צריך, למשל, לאסור חלוקה של דיבידנדים, או לתת הלוואות לחברות אחזקה על-ידי חברות בנות", הוא טוען.

לדבריו, "חברות שאין להן עסק, דוגמת חברות השקעה, בנקים להשקעות וקרנות גידור, שממלאות תפקיד של מתווכי כספים - שיילכו הביתה. הן צריכות להיעלם. למה לחלץ אותן? כדי שעוד פעם ייקחו כסף מהציבור? הטייקונים הם אנשים עם עסקים טובים וחובקי עולם. אם אתה נותן הלוואות מדינה לטייקונים יש סיכוי שהם יחזירו. החברות האלה, לעומת זאת, לא יחזירו את הכסף. הן לא יצרניות. אסור לחלץ אותן כי הן מוסדות פיננסיים בלי שום ייצור".

הפתרון קצת לא שוויוני. עסקים קטנים שרוצים לקבל הלוואה מהקרן לסיוע לעסקים קטנים צריכים לעבור מסלול קשה יותר. למה לתאגידים אתה מציע מסלול קל יותר?

"אנחנו צריכים לטפל בעסקים הגדולים. עסקים אינם שווים, והעניין של שוויון אינו נכון כאן. הכסף שתתן לעסקים הגדולים יישפך בהמשך לתוך המערכת, וזה יציל גם את יתר העסקים".

מה דעתך על תוכנית החילוץ שהציע עו"ד רם כספי?

"כספי רוצה לקבוע חוק שדוחה את פירעון איגרות החוב. אני לא מאמין שחוק יכול לתקן כלכלה. כלכלה זה דבר רצוני, ולא שכופים אותו. כסף אוהב מאוד חופש, ואם אתה מנסה לסגור אותו הוא נעלם כלא היה. חוק לדחיית חובות הוא מניפולציה. אנחנו נבכה לדורות.

"כספי אומר שכל עם ישראל ישלם את המחיר של בעלי האג"ח שקנו חוב עם סיכון והיו חסרי אחריות, וכעת אין להם יותר אחריות משפטית - כי החוק אומר. אני לא מוכן לזה".

למעשה, שגב סבור כי אפשר לתבוע מגופים מוסדיים שהשקיעו באג"ח את כספי הציבור שנוהלו על-ידם. הוא גם סבור כי אין לחלץ את הגופים האלה. "מה שקרה בישראל הוא מקרה ביש", הוא אומר. "זה לא רק המשבר העולמי. יש אחריות משפטית גם לגופים כמו קרנות פנסיה, שקנו אג"ח בלי לחשוב. אני רוצה לשמר את האחריות המשפטית שיש לגופים האלה לאחר שהם השקיעו בצורה לא סבירה".

לדבריו, "צריך לתבוע כל קרן פנסיה וכל גוף שהשקיע בחוסר זהירות כספים של עובדים ופנסיה של אנשים בלי ביטחונות. אני רוצה להשאיר לאנשים האלה את כל זכויות התביעה. אנשים יפנו, לדוגמה, לקרן של כלל פיננסים וישאלו: 'מה היה השיקול שלכם לתת 6 מיליארד שקלים ללא ביטחונות? למה לא השקעתם את הכסף באג"ח של המדינה? האם זה בגלל שקיבלתם 0.75% יותר? בגלל זה לקחתם סיכון כזה? אם זה לא סיכון סביר - תשלמו. יש סעד משפטי לאנשים שהפסידו כספים באג"ח בגלל שכל מני גופים רצו אחרי הטייקונים ואמרו להם: 'קחו עוד כסף'".

את חוקיות הצעתו של כספי אפשר יהיה, לדעת שגב, לתקוף בבית המשפט. לעומת זאת, על הצעתו שלו הוא אומר: "זה על-פי החוק הקיים. לא צריך להעביר חוקים מיוחדים כדי לבצע אותה. ברגע שאתה רוצה להעביר חוק אתה צריך הסכמה של פוליטיקאים, והשיקולים הם לא אוביקטיביים ונקיים. בדרך שאני מציע - שבה נותנים הלוואות לטייקונים - המדינה נותנת הלוואות לא פעם ולא פעמיים, והיא תגבה אותן כמו כל נושה. יהיה לה את הזכויות".

אף ששגב מאמין בהעמדת מימון ומתן הזדמנות לעסקים לאושש את עצמם, הוא אינו מתלהב מקרנות המנוף - ניסיון של המדינה לחלץ עסקים באמצעות מימון שחלקו ממשלתי וחלקו פרטי, שיחולק על-ידי מנהלי הקרנות פרטיים שייבחרו במכרז. הבעיה, לשיטתו, נעוצה בפרטים. "המדינה התחילה פתאום לנהל עסקים. זה לא יביא אותנו לשום מקום", הוא אומר. "אני שקלתי להתמודד על הקרנות האלה וקראתי את התנאים. מכתיבים שם תנאים איך להרוויח כסף. אני לא צריך את זה. תן לאנשים שיודעים איך להרוויח כסף לעשות את העבודה".

כבדהו וחשדהו

שגב הוא טייקון לא קטן בפני עצמו. הונו מוערך ביותר מ-300 מיליון דולר. הוא משקיע בחברות הייטק ובמיזמי נדל"ן. הוא מיודד עם יצחק תשובה והיה שותפו במגדלי חוף הכרמל בחיפה, בפרויקט כפר הים בחדרה ובפעילות נדל"ן בארה"ב.

חלק ניכר מהונו עשה שגב בימי המיתון של תחילת שנות ה-2000, באמצעות השקעה באג"ח של ממשלת ישראל. ב-2003 רכש בכ-350 מיליון שקלים אג"ח של המדינה שהעניקו ריביות של 8%-9%. ערכן של האיגרות שרכש הכפיל עצמו, ואף יותר.

כבר כמה שנים ששגב מצהיר שאינו צריך עוד לעבוד בשביל כסף. הוא עושה זאת להנאתו. מדי שנה הוא יוצא להפלגה של כמה חודשים על היאכטה שלו, ולפני שנתיים אף נטל שנת שבתון שלמה שאותה בילה בחציית האוקיאנוס.

יחסיו עם עולם הטייקונים הישראלי מורכבים. לחלקם הוא רוחש הערכה, ולאחרים הוא חשדן יותר. יחס זה אולי השפיע גם על החלטתו להשקיע באג"ח קונצרניות בשנים האחרונות.

באחרונה ייצג שגב את איש העסקים ארקדי גאידמק בהליכים משפטיים אזרחיים לגבי מכירת חברת הנדל"ן של גאידמק, אוסיף. היה זה לאחר שבנק מזרחי פתח בהליך משפטי שנועד לחייב את גאידמק להשיב הלוואה שנטל. בשלב מסוים אף התכוון שגב לרכוש בעצמו את השליטה באוסיף, ואולם לאחר שהועלו התנגדויות לכך בבית המשפט חזר בו שגב. מאוחר יותר גם התפטר מייצוגו של גאידמק.

אפשר בקלות לדעת מיהם הטייקונים ששגב מעריך, כאשר הוא מפזר תחזיות לגבי סיכויי ההתאוששות שלהם. לגבי נוחי דנקנר, הוא אומר, "הקנייה של קרדי סוויס תניב לדנקנר רווחים נאים ביותר". ללב לבייב הוא צופה כי "שווי הנכסים שלו ברוסיה, במזרח אירופה ובמיאמי יעלה עם ההתאוששות, והוא יתחיל למכור ביותר כסף". על תשובה הוא אומר: "מצבו בסדר, ועם גילויי הגז אין ספק שגם ללא עזרה הוא יתאושש".

גם לגבי אליעזר פישמן יש לו תחזית אופטימית: "זו לא פעם ראשונה שהוא נפגע - הוא כמו חתול שיודע ליפול על הרגלים. הוא יידע לעשות את הכסף הלאה, ואם הוא נקי כפיים בכך שלא לקח כסף לביתו וחזר לחיות רק עם צרכים אישיים שלו ולא בפזרנות - גם הוא יתאושש. הוא יודע לנצל הזדמנויות בשוקי חוץ".