השיניים התותבות נעלמו - ביה"ח ישלם פיצוי

מרק יסטרבנצקי תבע בשם אימו, ראנה, את המרכז הרפואי שערי צדק בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר ששיניה התותבות נעלמו. מכתב התביעה עלה שב-24.4.08 הובאה האם לחדר המיון לאחר שלא חשה בטוב, ועברה מספר בדיקות. באותו מעמד, הוכנסו שיניה התותבות לקופסה ובהמשך הועברה למחלקה פנימית.

הצדדים לא היו חלוקים בעובדה שהאם הועברה למחלקה עם שיניה התותבות, מכשיר שמיעה והליכון, כפי שצוין בגיליון שמולא על-ידי האחיות במחלקה, וגם לא הייתה מחלוקת שהשיניים התותבות נעלמו סמוך לאחר מכן.

התובע מימן לאימו שיניים תותבות חדשות בעלות של 2,700 שקל וטען שבית החולים התרשל בהשגחה על השיניים התותבות. "אימי היא אישה מבוגרת מאוד שהייתה בעת המקרה בגפה בבית החולים. לא מדובר בחפץ שעשוי להיגנב, ואיש מלבדה אינו יכול לעשות שימוש בשיניים. לאור זאת, הגורמים שטיפלו בה בבית החולים הם האחראים לאובדן התותבות ועליהם לשלם פיצוי".

בכתב ההגנה טען בית החולים שאימו של התובע הגיעה לאשפוז עם שיניה התותבות וחפצים נוספים, ומאמציו לאתר את השיניים עלו בתוהו. "מדובר באישה שהתנהלה באופן עצמאי במחלקה והייתה צריכה לשמור על שיניה התותבות". בית החולים הוסיף שבהתאם לסעיף 1(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967, בית החולים הוא בגדר שומר חינם, שכן אין לו טובת הנאה בשמירה ולאור סעיף 2(א) בחוק הוא אינו אחראי לאובדן השיניים התותבות, שכן שומר חינם אחראי לאובדן חפץ רק אם אבד בשל רשלנותו.

"בנסיבות העניין, לא הוכחה רשלנות מצידנו שגרמה לאובדן השיניים. כמו-כן בסעיף 12 לטופס בקשת קבלה לטיפול בבית החולים, עליו חתמה הנתבעת, נאמר במפורש שהמטופל משחרר את בית החולים מאחריות לאובדן מיטלטליו". בית החולים ביקש לדחות את התביעה.

האחריות תחולק באופן שווה

בפסק הדין קבעה השופטת תמר בר-אשר צבן, שהתובע לא הוכיח רשלנות מצד בית החולים ועובדיו שבעטיה אבדו השיניים התותבות. "מנגד, הראתה נציגת הנתבעת כי נהלי קבלת המטופלת מולאו כהלכה ונרשם באופן מפורש שהיא בעלת שיניים תותבות. כמו-כן, אין מחלוקת ששיניה הוכנסו לקופסה שעליה נרשם שמה והקופסה הגיעה עימה למחלקה בה אושפזה". השופטת אמרה כי לאחר שבחנה את טענות הצדדים, ומאחר שלא הוכחה, כאמור, כל רשלנות שהביאה לאובדן השיניים, "נראה לכאורה כי אין מקום להטלת מלוא האחריות על הנתבעת. יחד עם זאת, לא נעלמה ממני העובדה שמדובר באישה מבוגרת מאוד, שבאותה עת הייתה בבית החולים לבדה. גם העובדה שקשה לקבל ששיניים תותבות נעלמות היוותה שיקול וזאת בשים לב לכך שאף אין מדובר בחפץ אשר עשוי היה להיגנב".

לאור כל אלו, אמרה השופטת, "נראה כי בנסיבות העניין יהיה זה נכון לחלק את האחריות לעלות השיניים התותבות בין התובע לבין הנתבעת באופן שווה, ואינני סבורה כי יש מקום למתן פיצוי מעבר לכך". השופטת חייבה את בית החולים לשלם לתובע מחצית מעלות השיניים התותבות בסך של 1,350 שקל, בתוך 30 יום, ואם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.