אכיפת משמעת ברשויות נגועה בפוליטיזציה

מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס קובע בדוח בנושא משמעת בשלטון המקומי כי הטיפול בענייני משמעת "לקוי וטעון תיקון משמעותי". מדובר בשירות לאזרחים שבו מועסקים כ-100 אלף עובדים. המבקר מדגיש בדוח כי רבים מהליקויים נובעים מהיעדר יד מכוונת אחראית דוגמת נציבות שירות המדינה בשלטון המקומי והתוצאה - לית דין ולית דיין.

בין הליקויים שמצא המבקר: פוליטיזציה באכיפת משמעת בשל היות הדרג הפוליטי מופקד על אכיפת המשמעת, שימוש בהשעיה כאמצעי ענישה בניגוד לחוק, פגיעה משמעותית בזכויות עובדים, חוסר שיתוף פעולה בין גורמי התביעה - המשטרה והפרקליטות לבין בתי דין משמעתיים בשלטון המקומי. משרד הפנים נמנע מלבצע את המוטל עליו בכל הנוגע לאסדרת הסוגייה המשמעתית. זאת בטענה כי הנושא אינו בתחום טיפולו. היועץ המשפטי המופקד על אכיפת המשמעת במקום שבו "אין איש", נמנע מלעשות את תפקידו. המבקר מצביע גם על לאקונה בחוק אשר לפי שעה אינה מאפשרת החלת דיני משמעת על נבחרי ציבור ברשויות המקומיות.

אין שיתוף פעולה

שורת גורמים המופקדת על נושא המשמעת ברשויות אינה ממלאת את תפקידה, קבע המבקר. משרד הפנים המופקד על אסדרת (רגולציה) הטיפול במשמעת "לא פרסם הנחיות כלליות או מסוימות בעניין זה; לא קיים פעילות הדרכה בעניין הטמעת סדרי העבודה הקשורים בניהול הליכי בירור וחקירה של עובדים; לא ריכז מידע על אודות הטיפול המשמעתי בכל רשות ורשות; לא קיים פעולות ביקורת ובקרה בתחום זה. כל זאת, בשונה ממערך האסדרה בתחומים אחרים".

רשויות האכיפה, המשטרה והפרקליטות אינן משתפות פעולה ומסרבות להעביר לגורמי המשמעת ברשויות מידע על הליכים פליליים המתנהלים נגד עובדים. היועץ המשפטי, הגורם המופקד על האכיפה המשמעתית כאשר רשות אינה עושה את תפקידה, נמנע מלהתערב.

מערכת שיפוט פוליטית

בדוח מתייחס המבקר לאופן בו מתמודדות הרשויות עם הסוגייה המשמעתית ומצביע על חשש לשיקולים פוליטיים וזרים כמו גם שרירות לב בטיפול בנושא זה בשל העובדה כי מרבית סמכויות המשמעת מרוכזות בידי הדרג הפוליטי. כמו-כן, בניגוד לנעשה במערכת המשפט, הליכי משמעת מנוהלים ברשויות ללא תיעוד על התלונות, הטיפול בהן, החלטות ונימוקיהן.

המבקר בדק באופן ספציפי שלוש רשויות. באחת מהן, בית שאן, עולה בין היתר כי בתיקו האישי של עובד נמצאו 11 תלונות על התנהלות בלתי הולמת בין השנים 2004-2001. בפברואר 2004 הוחלט למנוע ממנו חיכוך עם קהל. בשנים האחרונות הגיעו תלונות נוספות על התנהגותו בהן על התפרצויות כעס כלפי תושבים שהגיעו למחלקה. אך בתיקו האישי לא נמצאו תלונות אלו. ממלא-מקום מנכ"ל העירייה מסר למבקר כי לאחר התלונות שוחח עם העובד אך לא תיעד את השיחה. המבקר כותב כי "לא ברור מה היו החלטותיו ונימוקיו של ממלא-מקום המנכ"ל בעניינו של העובד ולא ניתן לדעת איזה משקל יש לתלונות שכבר הוגשו בעבר נגדו".

במקרה אחר, בקשת מבקרת העירייה לנקוט הליכי משמעת נגד עובד ש"שינה" שלא כדין סכומים שאושרו על-ידי ועדת ההנחות, לא נענתה על-ידי מועצת העיר. מדובר היה ב"מחיקה" של כ-500 אלף שקלים. המבקר קובע כי "מועצת העירייה לא דנה בממצאי הדוח ובהמלצות ועדת הביקורת. בעירייה לא נמצאו מסמכים המלמדים על טיפול כלשהו... והנושא לא הועבר לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה כפי שהומלץ".

השעיה כענישה

המבקר מוסיף כי בעיריות רבות נעשה שימוש בהשעיה כאמצעי ענישה ולא כהליך ביניים וללא מתן זכות שימוע "השעיה שלא כדין היא פגיעה בזכויות העובד גם אם מדובר בעובדים שיש חשד שעברו עבירת משמעת". הוא מוסיף כי מהודעת משרד הפנים עולה כי "יכין בקרוב קווים מנחים ועקרונות לכללי משמעת לעובדי הרשויות המקומיות והם יפורסמו בחוזר מנכ"ל".

גם הסתבכות פלילית של עובד רשות מקומית לא תמיד מובאת לידיעתה ולעיתים רק בשל היעדרותו מהעבודה מתברר כי מתנהלים נגדו הליכים פליליים. המבקר קובע כי "במשטרה אין נוהל המסדיר דיווח לרשויות על פתיחה בחקירה פלילית נגד עובד רשות ועל סיומה". יתרה מכך, "המשטרה אינה משתפת פעולה ואינה משיבה לפניות בנושא".

דוגמא לכך היא פרסום במקומון תל אביבי ביוני 2008 על הגשת כתב אישום נגד גננת וסייעת בגן בתל אביב בשל אירוע משנת 2004. באישום הואשמו השתיים בהתרשלות ובהשגחה על ילד בן ארבע משום שלא נעלו את הגן והילד יצא והגיע לביתו. הסייעת הייתה עובדת עיריית תל אביב אך רק לאחר שהפרשה התפרסמה במקומון למדו עליה בעירייה ופנו למשטרה לקבלת פרטים.

התובע העירוני מסר למבקר כי "שנים הוא פונה לעירייה למשטרה ולפרקליטות ומציע הסדר לפיו ידווח לעירייה מיד על כל פתיחה בחקירה פלילית או הגשת כתב אישום נגד עובד עירייה כדי שניתן יהיה לשקול את המשך עבודתו בעירייה כמתחייב מחוק הרשויות-משמעת "אך למרות הפניות המרובות והבטחות שניתנו בנושא, העניין טרם הוסדר ופניות העירייה למשטרה לקבל מידע לרוב נתקלה בסירוב".

סחבת בגלל המתנדבים

הליכים בבית דין משמעתי נסחבים בין היתר בשל העובדה כי "עבודת הדיינים נעשית בהתנדבות". אב בית דין בשלטון המקומי הבהיר למבקר כי בשל עובדה זו אינו יכול לכפות עליהם לקבל על עצמם לשמש כדיינים ולהופיע בתדירות ראויה.

האם הציבור יודע מה נעשה עם עובד רשות שסרח? האם תמונת התנהלות עובדים ברשויות מונחת בפני גורמי השלטון המופקדים על הנושא? מהדוח עולה כי בחלק מהרשויות לא נקבעו נהלים והסדרים לדיווח על ההליכים המשמעתיים: "אין דיווח למועצת הרשות המקומית, לכל העובדים, לציבור, למשרד הפנים או לכל גוף אחר. למשרד הפנים אין כל מידע על הקורה בתחום זה ברשויות המקומיות". המבקר מדגיש כי "הליך משמעתי שהדיון וההחלטה בעניינו נשמרים בסוד, מאבד חלק ניכר מטעמו, משום שנמנעת הפקת לקחים של כל העובדים מן המקרה הבודד". תלונות שמגיעות למשרד הפנים על עובדים ברשויות, נשלחות לטיפול הרשויות אך איש אינו עוקב לאחר מכן מה נעשה בהן.

נבחרי ציבור אינם נותנים את הדין

ויש גם מי שאינו נותן את הדין על התנהגותו. המבקר מגלה כי "דיני המשמעת החלים על עובדים ברשות המקומית אינם חלים על נבחרי ציבור אלו שבשכר ואלו שאינם בשכר. כמו-כן לא נקבעו כללי אתיקה ואמצעי אכיפה בדומה לכללים החלים על חברי הכנסת". בדוח נמסר כי היועץ המשפטי לממשלה בוחן אפשרות להכפיף נבחרי ציבור לדין משמעתי.

המבקר כותב בדוח כי ממצאיו מלמדים ש"הטיפול בנושא המשמעת בשלטון המקומי לקוי וטעון תיקון משמעותי... יש בממצאים כדי ללמד שמשרד הפנים, הרשויות המקומיות ומשרד המשפטים לא פעלו בעניין זה מתוך הכרה מספקת בחשיבותו בהשפעתו האפשרית על יסודות השירות הציבורי בישראל".