ביצע עבירות מין בעובדת - זוכה והורשע

עובדת ניקיון בחברת I.S.S אשמורת הוטרדה מינית, והמטריד הסדרתי, חיים כלפון, זוכה בבית משפט השלום בתל אביב והורשע בבית המשפט המחוזי.

כתב האישום שהוגש נגד כלפון, מפקח ניקיון בחברה, מנה 3 אישומים של עבירות מין. באישום הראשון נטען שבתאריך 31.10.05 נגע מספר פעמים באיבר מינה של המתלוננת ללא הסכמתה כשהסיע אותה במכוניתו ממקום אחד לשני. באישום השני נטען שהמתלוננת ניקתה משרד ביחד עם בתה וכלפון הגיע למקום על-מנת לפקח עליה. בשלב מסוים קרא לה לחדר, בתואנה שלא ניקתה אותו כראוי, ושם לעיני בתה, חיבק אותה ונגע בישבנה בניגוד לרצונה. באישום השלישי נטען שהמתלוננת ניקתה משרד בתל אביב וכלפון נכנס אחריה תפס אותה בכוח ונגע באיבר מינה בניגוד לרצונה. בכל אחד משלושת האישומים ייחסה המדינה לכלפון עבירות של הטרדה מינית ומעשה מגונה. בית משפט קמא זיכה אותו לאחר שמיעת ראיות, ועל כך עירערה המדינה.

מי משקר?

העדים המרכזיים שהעידו בבית משפט היו המתלוננת וכלפון שהכחיש את המיוחס לו מכל וכל. לטענתו, הוא לא נגע כלל במתלוננת למעט הושטת יד באישום השלישי כאשר כל כוונתו הייתה לאחל לה חג שמח.

בהכרעת הדין סיכם בית משפט קמא את הערכתו באשר למהימנותם של העדים: "למען הסר ספק, הכרעת הדין לא מושתתת על שאלת מהימנות המתלוננת או הנאשם. שניהם מוסרים גרסאות שונות המנוגדות זו לזו אך לא התרשמתי כי ניתן לקבוע שצד זה או אחר מוסר דברים שבשקר יסודם. בחינת האירועים בתיק זה על-ידי נעשתה בראש ובראשונה במישור של בחינת ראיות במצב דברים בו מונחות שתי גרסאות זו כנגד זו והניסיון למצוא אחיזה בחומר הראיות התומך בגרסת מי מהצדדים".

פרט למתלוננת ולכלפון, העיד גם בצלאל לוי (המכונה בני), קצין הביטחון ומנהל האחזקה בבניין המשרדים בו התרחש האירוע השלישי, שראה, לדבריו, את כלפון מחבק את המתלוננת מאחור כשהיא חצי כפופה ולאחר שצעקה עזב כלפון את המקום. לטענתו, שאל את המתלוננת אם הכל בסדר והיא השיבה שכן והורידה "איזה דמעה אחת או שתיים". בהמשך פנה בני למפקחת על המתלוננת וסיפר לה על האירוע. בעקבות הפנייה פנתה מנהלת משאבי אנוש בחברה, שירלי מימרן, למתלוננת, וזו סיפרה לה על האירועים. "היא הייתה מאוד לבנה, חיוורת נורא, היא נורא התרגשה, לקח לה זמן עד שהיא בכלל דיברה. אני אומרת את זה על סמך ניסיוני מהרבה פניות שמתקבלות, זה דבר יוצא דופן שהיה", העידה מימרן.

בית המשפט שגה

בית משפט קמא קבע שעדותו של בני "אינה מוצקה" וציין את הסתירות בעדותו: "המתלוננת סיפרה שלא הזילה דמעה ואילו בני סיפר שהזילה דמעה או שתיים כשדיברה איתו. סתירה נוספת התבטאה בכך שהמתלוננת הסכימה (לשאלת הסניגור) שבני אמר לה "פה לא משחקים משחקים" בעוד שבני לא אישר אמירה זו. לשיטתו של בית משפט קמא, דובר בסתירות היורדות לשורשו של עניין, "והתביעה לא הוכיחה באופן המניח את הדעת ומעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם".

לעדותה של שירלי מימרן, לא התייחס בית משפט קמא למעט הזכרת העדות על דרך סקירת הראיות.

בכתב הערעור טענה המדינה שבית משפט קמא שגה כשזיכה את כלפון ועדותה של המתלוננת הייתה אמינה ולא נמצאו סתירות של ממש, בין גירסתה במשטרה לגירסתה בבית המשפט. המדינה שמה את הדגש על עדותו של בני שהיה, כאמור, עד ראייה. "הסתירות שמנה בית משפט קמא בהשוואה שבין גירסתו של בני לגירסת המתלוננת, אינן יורדות לשורשו של עניין. העובדה שבני מצא לנכון לדווח מיד על האירוע לגורמים הרלוונטיים וכך נפתחה הפרשה".

המדינה הוסיפה שאין ממש בקביעתו של בית משפט קמא שמדובר בתלונה כבושה. "מדובר בפרק זמן קצר ביותר שחלף בין מועד השיחה שהתנהלה בין המתלוננת לבין שירלי לבין הגשת התלונה במשטרה, והמתלוננת הסבירה את השיהוי שחל בהגשת התלונה". המדינה ביקשה לראות במצבה הנפשי של המתלוננת סיוע לעדותה כשחשפה את הפרשה והצביעה על סתירות בגירסתו של כלפון שאינה יכולה להתקבל.

הרשעה בכל שלושת האישומים

בפסק דין שניתן לפני שבועיים, במעמד הצדדים, קיבלו השופטים דבורה ברלינר, עוזי פוגלמן ותחיה שפירא את ערעור המדינה והרשיעו את כלפון בעבירות שיוחסו לו בכל שלושת האישומים. הדיון יוחזר לבית משפט קמא לשם שמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר דין.

בהחלטת השופטים נכתב: "בית משפט קמא במקרה הנוכחי אמר חד-משמעית שאין מדובר בקביעות מהימנות או לפחות אין מדובר בקביעות מהימנות המתבססות על התרשמות בית המשפט מהעדים שבפניו. כיוון שכך, הנדבך הבסיסי שעליו נשענת ההלכה כי ערכאת הערעור איננה מתערבת בממצאי מהימנות נשמט לפחות בחלקו. כל אותו יתרון השמור לערכאה הדיונית שעניינו ההתרשמות מהעדים איננו קיים במקרה הנוכחי שהרי בית משפט קמא ציין כי על-פי התרשמותו אין הוא יכול להכריע מי מבין השניים, המתלוננת או המשיב, דובר אמת ומי משקר. אחד מהשניים בוודאי משקר שהרי גירסתם סותרת חזיתית זו את זו. כיוון שמדובר בקביעות הנשענות על הראיות הנוספות שהיו בתיק ועל היגיון הדברים, נפתחה הדלת בפני התערבותה של ערכאת הערעור שתחרוג ממנהגה ותתערב גם בממצאי המהימנות כאשר ברור שבית המשפט התעלם מהראיות שהיו בפניו. לענייננו נראה כי התייחסותו של בית משפט קמא לתוכן עדותו של בני יש בה משום התעלמות מראיות וגם מטעם זה יש מקום להתערבותנו".

השופטים התייחסו לעדותו החשובה של בני: "זוהי גירסה ברורה וחד-משמעית המתעדת את המגע הפיזי בין המשיב למתלוננת. גירסה זו עולה בקנה אחד עם גירסתה של המתלוננת. מדובר בעדות ראייה שיכולה הייתה להוות תשתית לקביעת ממצאי העובדה אפילו לא הייתה המתלוננת מעידה. בית משפט קמא למעשה לא התייחס לחלק זה שהוא החלק המהותי בעדותו של בני. קבלת גירסה זו מצביעה חד-משמעית על כך שהמשיב איננו אומר אמת כאשר הוא טוען שלא היה כל מגע פיזי בינו לבין המתלוננת למעט הושטת יד. במהלך הדיון בפנינו שבנו ושאלנו את הסניגור כיצד הוא מתמודד עם עדות ראייה זו ולא קיבלנו תשובה של ממש. הסתירות שמנה בית משפט קמא בעדותו של עד זה אינן מהותיות ואינן יורדות לשורשו של עניין. כך השאלה האם המתלוננת הזילה דמעה אם לאו, וכך נוסח הדברים המדויקים שהוחלף בין המתלוננת לבני בשיחה מאוחרת יותר. מדובר בפרטים שוליים שאין להם השלכה על טענתו הגרעינית באשר למה שצפה בו במו עיניו".

השופטים הוסיפו שהעובדה שמקור התלונה אינו במתלוננת אלא בגורמים חיצוניים מקנה נופך של מהימנות לגירסתה המאוחרת. "יש בכך כדי להצביע על כך שהמתלוננת לא חפצה מיוזמתה להזיק למשיב אולם משהבינה כי הפרשה נחשפה סיפרה את גירסתה במלואה. מצבה הנפשי של המתלוננת בשעה שחשפה את הפרשה בפניה של שירלי יש בו משום סיוע לגירסתה. לא מצאנו ממש גם בטענה בדבר היות התלונה כבושה".