הכלב נלקח בטעות להסגר ובעליו יפוצה

אילן דאי תבע את מועצה אזורית לב השרון בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה בסכום של 8,000 שקל לאחר שכלבו נלקח להסגר שלא כדין. מכתב התביעה עלה שהכלב קפץ לפתע מעל גדר הבית לרחוב, ולוכד כלבים תפס אותו והכניסו לרכב. בתו של דאי, שהייתה עדה למחזה, נבהלה ונכנסה להיסטריה ואשתו וחברתה דלקו אחר רכב הלוכדים, עד שחסמו את דרכם, אלא שהלוכדים סירבו להזדהות ולהחזיר את הכלב. דאי שילם 470 שקל תמורת שחרור הכלב (הסכום כלל: קנס בסך של 370 שקל בתוספת 100 שקל עלות שהות הכלב בהסגר למשך יום).

לדברי דאי, לוכד הכלבים השתמש במשרוקית "אילמת", גבוהת-תדר, שקולה נשמע לכלבים ולא לבני אדם והדבר גרם לכלב לקפוץ מהחצר לרחוב. "הכלב לא שוטט ברחוב, אלא נמצא בחצר הבית, עם בני המשפחה, ולא הייתה הצדקה ללכוד אותו ולקחתו להסגר". דאי הדגיש שלבתו הקטנה נגרמה עוגמת נפש קשה והיא התקשתה להתאושש מהטראומה שחוותה, כשכלבה האהוב נלקח לפתע על-ידי זרים.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שבתחומה אירעו מקרים רבים של נשיכה על-ידי כלבים משוטטים ומשכך היה עליה ללכדם. כמו-כן הפנתה לחוק עזר לדוגמה לרשויות המקומיות (פיקוח על כלבים וחתולים), התשנ"ו - 1996, שאומץ על ידה. לדבריה, היא פעלה כדין ובסמכות, וכי כלבו של דאי שוטט ללא רצועה וזמם ונכון היה ללכוד אותו ולקחתו להסגר. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

הנתבע פעל כבעל שרירים

השופטת יעל קלוגמן קבעה שבמקרה דנן יש להתייחס לסוגייה האם מדובר ב"כלב משוטט", ובהעדר הגדרה בחוק, יש לבחון זאת בהתאם לנסיבות המקרה ועל-פי ההיגיון. "על-פי העדות התובע, שהיו מאוד אמינות בעיני, לא דובר בכלב ש'שוטט' מחוץ לשטח בעלו, אלא בכלב שנמצא בתוך שטח בעלו. אמנם, הכלב קפץ לפתע מתוך החצר, מסיבה שלא הובררה, אך איני מאמינה ללוכד שלא ראה זאת, והוא עצמו אישר שהתעלם מפנייתה-זעקתה של הסבתא. מסקנתי היא, שבמקרה דנן לא התקיים בכלב תנאי ה'שיטוט', שהוא תנאי בסיסי לסמכות לתפסו ולקחתו להסגר".

"על כן", אמרה השופטת, "פעולת הלכידה נעשתה במקרה זה בחוסר סמכות. הנתבעת השליכה את יהבה בעיקר על סעיף 13 לחוק העזר, שפוטר אותה ואת שלוחיה מתשלום פיצויים 'בשל פעולה או מחדל שעשו או שנמנעו מעשייתם, לפי העניין, לפי הוראות חוק עזר זה'. כיוון שמסקנתי היא, שבמקרה זה לא פעל הלוכד לפי הוראות חוק העזר אלא חרג מסמכותו - לא תוכל הנתבעת לחסות תחת כנפי הפטור שבסעיף 13 לחוק העזר".

עוד אמרה השופטת כי "מעבר להיבט המשפטי-פורמאלי, שהנתבעת בחרה להתהדר בו, ללא הצלחה, הרי על הנתבעת, כרשות מנהלית, לבצע את הוראות הדין (חוק העזר, במקרה דנן) באופן סביר והגיוני. גם אם נמצא כלב ברחוב ללא רצועה וזמם, אך בעליו נמצא לצידו ומבקש שלא לקחתו להסגר, יכולה הנתבעת להגיש כנגד בעל הכלב כתב אישום בגין הפרת הוראות חוק העזר, באופן שייענש בגין העבירה שביצע". אולם, הדגישה כי "לכידת כלב ולקיחתו להסגר היא סנקציה קשה, שפוגעת בבעלי הכלב, ובמיוחד כשמדובר בילדים, ואין הצדקה למהר ולנקוט בה, כשיש דרכים אחרות להעניש את בעל הכלב, אם אומנם הניח לכלבו להסתובב ברחוב ללא רצועה וזמם. כל זאת - כאשר הכלב 'שוטט ברחוב'".

אולם במקרה דנן, הבהירה: "הכלב לא שוטט ברחוב, ועל כן לא הייתה ללוכד סמכות לתפסו ולקחתו להסגר, וודאי שהיה עליו להימנע מכך לנוכח פנייתה המיידית והנזעקת של הסבתא אליו, ולנוכח בכייה של הילדה. קשה להשתחרר מהרושם שהלוכד נקט שררה של בעל שרירים, בחסות כביכול של החוק, וכי נהג באטימות שגובלת בזדון, וזאת - נוסף על חריגה מסמכותו. על כן אני מקבלת את התביעה, אם כי לא במלוא סכומה, שנראה לי מופרז".

הנתבעת חויבה לשלם לדאי פיצוי בסך של 3,000 שקל, בגין ההוצאות שגרמה לו, שלא כדין, ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לבני המשפחה, ובמיוחד לבתו, בתוספת 1,000 שקל הוצאות משפט.