בריהוט התגלו ליקויים והנגר נתבע

אורה זגרמן תבעה את הנגר משה תבור בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון בסכום של 30,000 שקל לאחר שלא הייתה מרוצה מעבודתו. מכתב התביעה עלה שזגרמן הזמינה מתבור עבודות נגרות שונות לדירתה ושילמה סך של 35,000 שקל. לדבריה, הריהוט סופק באיחור והתגלו בו ליקויים וחסרים שונים. הצדדים לא היו חלוקים בדבר העובדה שארונית קטנה לא נמסרה ודלתות המזנון הותקנו ללא מפתחות או ידיות.

בכתב ההגנה הכחיש תבור את טענותיה של זגרמן וטען שבשל עיכוב בעבודות השיפוץ בדירתה, נאלץ לאחסן בנגרייה פריטים שהזמינה ושתפסו מקום רב בנגרייה. לדבריו, סיפק את כל הפריטים, והליקויים עליהם הלינה זגרמן מינוריים. תבור ביקש לדחות את התביעה.

"טענות מופרזות"

בפסק דין קבע השופט שאול מנהיים שרוב טענותיה של זגרמן מופרזות ונטולות בסיס ורק מקצתן מבוסס. "אותה מקצת כוללת את הארונות שאין חולק שלא סופקה וכן את העובדה שדלתות המזנון הותקנו מבלי שיהיה בהן מפתח או ידית והפתיחה מאולתרת".

השופט אמר כי "בנסיבות העניין ועל דרך האומדן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 1,500 שקל הכולל את הסך של 1,000 שקל בגין הארונית שלא סופקה". הוא ציין כי "בדרך כלל הצד המפסיד מחויב גם בהוצאות המשפט, אולם בנסיבות העניין חוסר הפרופורציה בין הנזק שהוכח לבין סכום התביעה זועק בצורה בלתי רגילה וכך גם העובדה שאף שבסופו של דבר רוב הפריטים סופקו והליקויים ככל שהם בכלל ליקויים הם קלים ומינוריים, התביעה עומדת על סכום הזהה כמעט למלוא הסכום ששולם, ועל כן החלטתי שאף שהתביעה לא נדחתה לגמרי ישא כל צד בהוצאותיו".

פסיקה על דרך האומדן

לדברי השופט, זגרמן לא הוכיחה את טענתה בדבר העיכובים ומשכך לא פסק בעניין. "לגבי היחידה בכניסה שלא סופקה אינני רואה איזה מחיר נזקף ליחידה זו, אולם אני רואה שהיא חלק מהזמנה שכללה פריטים נוספים וגדולים יותר (מזנון ושני שולחנות סלוניים) אשר הסתכמה בסך-הכל ב-20,000 שקל. ללא ספק גם אם הנתבע אינו אחראי לכך שהפריט לא יוצר ולא סופק משום שלטענתו לא קיבל תוכנית, הרי גם אם כך הדבר, עדיין אין זה מוצדק שיותיר בידיו את הסכום שקיבל עבור בניית הפריט הזה מבלי שעשה דבר לגבי אותו פריט. בהיעדר הוכחה מהו הסכום ששולם בגין אותו פריט שלא סופק אאלץ לנקוט בדרך של אומדן", אמר השופט והוסיף כי "נוכח העובדה שמדובר בפריט של ארונית קטנה בגודל 60/30 ס"מ ועל דרך האומדן כאמור אני מעמיד את שווי הארונית הזו על 1,000 שקל להיום".

לגבי הטענות האחרות "הרי שעיקרן הוא אי-ביצוע ציפוי לדפנות הצד של המזנון. המזנון מיועד להיות בתוך גומחה בקיר והנתבע טוען שבמקרים כאלה אין מבצעים ציפוי לדפנות הצד אלא אם כן היה הדבר נדרש מראש. הטענה מתקבלת על הדעת. כאשר נגר יודע שהוא מייצר רהיט לפי מידה התואמת גומחה בקיר הרי שאם המזמין רוצה להותיר בידיו את האפשרות להזיז את הפריט למקום אחר שאין בו גומחה, על המזמין לציין במפורש שלמרות הייעוד הנוכחי לגומחה נדרש גם לבצע ציפוי של דפנות הצד. אין ספק שלא הייתה דרישה כזו בהזמנה", סיכם השופט.