קו לעובד: "פניות קשות מנשים עובדות"

"בעבודתי בסופר עבדתי כ-10 חודשים, הייתי עובדת טובה, ואף פעם לא התלוננתי. כאשר הגעתי לסניף לקבל את תלוש השכר, לתדהמתי הורידו לי 450 שקל על חוסר בגין צ'ק חוזר. אני חייבת לציין: המנהל עצמו או כל גורם בעל סמכות לא אמר לי דבר כזה בתחילת עבודתי שם. כמה ימים אחרי שהתחלתי לעבוד שם, פשוט שאר הקופאיות החלו לדבר על זה. חשבתי כי הן צוחקות אך לתדהמתי בתלוש הראשון ירד לי 250 שקל על חוסר בקופה (היות וזה מזומן אין שום הוכחה!)"

"חברתי לעבודה הייתה בהריון. לפני מספר שבועות, יום אחד היו לה דקירות חריפות בבטן. היא התקשרה למנהל והודיעה שלא תוכל להגיע למשמרת והוא הסביר לה שאם לא תגיע תיקנס על סך 450 שקל, למרות שהיא אמרה שהיא תשיג אישור מחלה. הוא הודיע לה שאישורי מחלה לא תקפים. כמובן שהיא הלכה לעבוד באותו יום ונפל לה התינוק"

עמותת "קו לעובד" מפרסמת (יום א', 8.3.09) את הדוח השנתי המסכם את פניות העובדים לעמותה בשנת 2008. עליה גדולה נרשמה השנה בכמות התלונות מתחום החינוך והרווחה על-ידי עובדות שאינן מועסקות במגזר הציבורי, או מועסקות באופן עקיף במגזר הציבורי. מספר העובדות במסגרות חינוך שפנו ל"קו לעובד" במייל או לקווים החמים, היה השנה אף גבוה יותר ממספר המתלוננים מתחום קבלני הניקיון והשמירה. על סמך הפניות ל"קו לעובד", נראה כי דווקא מגזר זה, שבו ריבוי עובדות, חשוף להפרת חוק עבודת נשים ולפיטורים מפלים. תת-מגזר בולט לרעה בענף זה, הינו מגזר העובדות הבלתי מקצועיות במערכת החינוך בעיקר - סייעות, מלוות, משגיחות בבחינות וכולי.

אחת התופעות העולות מהתלונות היא פיטורים בחודשי הקיץ המונעים מהן שכר בתקופה בה אין לימודים. מתוך מערך עובדי החינוך והרווחה הפגיעים, נראה כי ניתן למצוא תת-מגזר פגיע במיוחד, על-פי הפניות השנה. מדובר במגזר החינוך והרווחה החרדי.

ניתוח מגדרי של פניות העובדים מעלה תמונה עגומה ביותר ביחס לכמה ענפי "צווארון ורוד" המוגדרים כ"נשיים", ובראשם מקצועות החינוך והרווחה. מן הדוח עולה כי כל התחומים המועדים ביותר לפגיעה בתחום חוקי העבודה למעט ענף השמירה והאבטחה, הם ענפים הנחשבים "נשיים" (חינוך, טיפול ורווחה; כוח האדם הפקידותי; מכירות וזבנות; מלצרות וכו').

העובדות במסעדות, בתי קפה, חנויות, רשתות קוסמטיקה, מרכולים ונקודות מכירה הפנו ל"קו לעובד" את הפניות החמורות ביותר שהגיעו השנה לקו והן כוללות הלנות שכר קבועות או סירוב לשלם שכר, אי תשלום שכר מינימום, קנסות, יחס רע ומשפיל, סירוב לתת חופשה, אי מתן יום מנוחה שבועי ועוד. תופעות קיצוניות כגון תשלום שכר ב"תווי קנייה" לרשת שבה מועסקת העובדת, הינו רק דוגמא אחת לשלל הפרות בתחומים הללו. להבדיל מענפי החינוך והרווחה, ענפים אלה הינם ענפים נשיים לאורך תקופה ארוכה ביותר, ככל הנראה מאז ומתמיד, וכך גם אופיים הזמני, הקטוע, הבלתי יציב ובלתי בטוח.

עו"ד מיכל תג'ר, עורכת הדוח ועובדת ב"קו לעובד" אמרה כי " היעדרה של התארגנות עובדים, לצד היעדר מוחלט של יציבות וביטחון תעסוקתי שחשו כל העובדים שפנו אלינו, הביא לחולשה גדולה של העובדים, בכל התנהלותם על המעסיק".

תג'ר מתארת את המעסיקים שעובדיהם פנו ל"קו לעובד" ככמעט כל-יכולים. "הפרות חוק קטנות כגדולות, הם בטווח האפשרויות הבלתי מוגבלות של המעסיקים. בלתי מוגבלות - כי איש אינו מגביל אותן: לא העובד - החרד למקום העבודה; לא ארגון עובדים שאינו קיים ולא רשויות השלטון חסרות השיניים".

הדוח של "קו לעובד" נגזר מ-5,500 פניות של עובדים לעמותה בשנה.

פגיעות במיוחד: נשים בחינוך החרדי, נשים בהריון ומלצריות

צילום: מנוצלות. נשים בחינוך החרדי [צילום: פלאש 90]

* מתוך מערך עובדי החינוך והרווחה הפגיעים, נראה כי ניתן למצוא תת-מגזר פגיע במיוחד, על-פי הפניות השנה. מדובר במגזר החינוך והרווחה החרדי, מגזר בו נראה, על-פי כמה פניות, כי ידם של המעסיקים קלה במיוחד על הדק הפרות החוק. העובדים שפנו במגזר זה הועסקו בגני ילדים, במקלטים לנשים חרדיות, בבית יתומות, בפנימייה לילדים בסיכון, במרכז החלמה לאשה חרדית אחרי לידה, וכן ברשת לבתי ספר יסודיים, תיכוניים, ישיבות וכיוצא בכך. בין ההפרות שתוארו על-ידי עובדים בגופי חינוך חרדיים: הלנות שכר הנמשכות חודשים (בפנימייה חרדית); ניכויים קבועים מהשכר כ"מעשר" לעמותה המעסיקה את העובדים; סירוב לתת חוזה עבודה או הודעה על יחסי עבודה; ואי תשלום שכר מינימום.

* נשים בהריון הן אחת הקבוצות המועדות לפגיעה ולהתנכלות בשל מחלה. החוק אומנם מגן עליהן מפני פיטורים בהריון, אולם ההריון על סיבוכיו, השלכותיו על בריאות האשה או הרגשתה הכללית והבדיקות הנלוות לו, מהווה תקופה ארוכה למדי בה מועדת אותה אשה להפסיד ימי עבודה. לכן, מרבית פניות שעסקו ביחסם של מעסיקים להיעדרות מפאת מחלה, היו פניותיהן של נשים הרות.

* נתח לא מבוטל מהפונות שביקשו ייעוץ בשנת 2008, הועסקו במסעדות ובתי קפה, ונראה כי ענף זה עדיין מרכז הפרות חמורות של חוקי העבודה. נוהג ה"טיפים" בישראל מנוצל, עדיין, בידי מעסיקים המנהלים מסעדות ובתי קפה, כדי לחמוק מתשלום שכר או זכויות מגן נלוות למלצרים, ולמעשה מרכז שאלות רבות, המשקפות דרכים מגוונות למדי של מעסיקים להתמודד עם הנושא הזה. בעיה שכיחה נוספת המעסיקה עובדים במסעדות ובתי קפה, היא אי תשלום שכר עבודה בהתנסות, או התלמדות, דבר שעודנו שגור ביותר בתחום זה. תופעה נוספת שתוארה על-ידי עובדות במסעדה, היא אי תשלום שכר לעובד שעזב את העבודה בתום תקופה קצרה.