"המשטרה גרמה לנו נזק בחיפוש אמל"ח"

אחסאק ומחמד אבו תאייה תבעו את מדינת ישראל (משטרת ישראל) בבית משפט השלום בירושלים בסכום של 66,800 שקל בגין נזקים שנגרמו להם במהלך חיפוש.

מכתב התביעה עלה שבמהלך חיפוש של המשטרה בביתם ובנגרייה בבעלותם ב-5.6.05 נגרם נזק לתכולה לאחר שהשוטרים פירקו והרסו ציוד ללא הבחנה, השליכו אותו על הרצפה, ושברו מכשירים ששימשו אותם בעבודתם כנגרים. מחוות דעת שמאי שצורפה לתביעה עלה שסכום הנזק הסתכם בסך של 43,290 שקל. לטענתם, כתוצאה מהשחתת כלי העבודה וחומרי הגלם שבנגרייה, הופסקה עבודתם למשך כחודש ימים, דבר שהסב להם נזק בסכום כולל של 10,000 שקל. "החיפוש נערך ללא צו חיפוש ומבלי שנתבקשה רשותנו ותוך כדי השמעת איומים, השפלות וקללות. עקב חוסר אונים והפחד שאפף אותנו ואת בני משפחתנו, נמנעו מלהתנגד לחיפוש".

נתפסו חפצים שיכולים לשמש ללחימה

בכתב ההגנה טענה המשטרה שהחיפוש נעשה כדין ומתוקף תפקידה לשמור על החוק ולהגן על ביטחון הציבור. "החיפוש התבקש לאור מידע מודיעיני, לפיו החזיקו התובעים, שלא כדין, אמצעי לחימה בחצריהם, ובהם בקבוקי תבערה, אלות ופגיון. הפעולה בוצעה בהסכמתם הברורה של התובעים ובאופן מקצועי ומידתי, בלא כל רשלנות ובלא שנגרם נזק". המשטרה הוסיפה שבמהלך החיפוש נתפסו חפצים שעלולים לשמש כאמצעי לחימה: דמוי נשק עוזי, גרזן ואלות מאולתרים ופגיון.

חשש משימוש באמל"ח בסכסוך חמולות

השופטת אנה שניידר שדנה בתיק, התייחסה לסוגיות הבאות: א. האם החיפוש בוצע כדין ובסמכות; ב. האם פעולת החיפוש הייתה מידתית או שהייתה פגיעה בזכויות היסוד של התובעים; ג. האם נגרם נזק במהלך ביצוע החיפוש; ד. במידה שהתשובה לשאלה ג' חיובית - מהו גובה הנזק שנגרם לתובעים, והאם הורם הנטל המוטל עליהם להוכחתו.

השופטת אמרה כי "לטענת הנתבעת, החיפוש נערך בעקבות מידע מודיעיני שהגיע למשטרה לפיו קיים חשש ממשי כי בבית התובעים ו/או בנגרייה הסמוכה לו מוחזקים ומוסתרים אמצעי לחימה, העלולים בטווח קרוב ומיידי לשמש לפעילות עבריינית ואלימה, וזאת בעקבות סכסוך חמולות שבו מעורבים התובעים. הסכסוך אירע יום קודם לעריכת החיפוש, על-רקע רציחתו של בנו של אחסאק אבו תאייה. עובדת קיומו של הסכסוך לא נסתרה על-ידי התובעים. הנתבעת טוענת, כי האירוע הקים חשש כבד לפעולות תגמול נוספות ומיידיות מצד התובעים, והיה צורך למנען ככל שניתן, בין היתר, באמצעות החיפוש נשוא התביעה. בנסיבות אלה, נראה שהחיפוש בוצע כדין ובסמכות".

לדברי השופטת שניידר, החיפוש בוצע באופן מידתי: "לא שוכנעתי שהמשטרה הפעילה אמצעים בלתי סבירים ובלתי מידתיים לביצוע החיפוש, בהתחשב בנסיבות. נראה שהמשטרה פעלה בהתאם לסמכויותיה על-פי חוק, במידת הזהירות שאדם סביר באותה משרה היה נוהג באותן נסיבות, הפעילה אמצעים סבירים לביצוע החיפוש, והפעילה שיקול דעת סביר".

לטענת השופטת, גם אם תקבל את טענת התובעים שבמהלך החיפוש נגרם נזק לנגרייה ולציוד - "עדיין לא הרימו התובעים את הנטל המוטל עליהם להוכחת הנזק. התובעים גם לא הרימו את הנטל להוכחת הפסד ההשתכרות בסכום של 10,000 שקל, וגם לא את ראש הנזק המתייחס לעוגמת נפש. למעשה, לא הוכיחו התובעים דבר, למעט הסכום של 3,510 שקל ששולם כשכר טירחת שמאי". בסופו של דבר התביעה נדחתה והתובעים חויבו לשלם למשטרה, תוך 30 ימים, הוצאות משפט בסך 4,000 שקל.